http://www.elsf.net/blog.php?u=90682 קהילת פורומים Elsf.Net - קהילת פורום וותיקה ואיכותית עם מגוון רחב של פורומים, הרשמו עוד היום ותקבלו מגוון רחב של תכנים. he Sat, 18 Apr 2026 18:09:50 GMT vBulletin 60 http://www.elsf.net/images/elsf/misc/rss.jpg http://www.elsf.net/blog.php?u=90682 http://www.elsf.net/entry.php?b=777 Tue, 04 May 2010 13:14:51 GMT אך איזה יום שבת נפלא זה היה, השמיים היו כחולים והשמש יצאה וחיממה גם את הגוף וגם את הלב. אצלנו בדיור המוגן בירושלים (http://www.nofgilo.co.il/)אנחנו... אך איזה יום שבת נפלא זה היה, השמיים היו כחולים והשמש יצאה וחיממה גם את הגוף וגם את הלב. אצלנו בדיור המוגן בירושלים אנחנו לא מוותרים על אף יום שאפשר לבלות בנעימים. כל פעם שאני רואה שמש, גם כשהייתי יותר צעירה הייתי ישר הולכת לטייל ופעמים גם לים. הבעיה היא שבירושלים אין ים אז נאלצנו לנסוע באוטובוס לפעמים שעות רבות ובתנאים לא טובים. פעם כלי הרכב והנסיעה לירושלים הייתה הרבה יותר קשה מהיום אבל הייתה תחושה יותר טובה בין האנשים. היום כשאני נכנסת לאוטובוס אני רואה הרבה צעירים שלא מכבדים את הקשישים ולא קמים. כשאני הייתי צעירה כל קשיש שהיה עולה לנסיעה מיד היו קמים כולם ומתחרים מי יתן לו לשבת. בכל מקרה אחרי הטיול חזרנו לדיור המוגן ואכלנו צהריים. אני אוהבת מאוד את ארוחת הצהריים בבית האבות, כי זה הזמן שכולם נפגשים ומדברים על החוויות של היום האחרון. בגילנו קשה למצוא מי שידבר איתנו וישמע לנו ועל כן בדיור המוגן אנחנו תמיד שמחים לפגוש אנשים אחרים עם אותם רצונות – לשמוע ולהישמע. יש אצלנו בדיור המוגן אנשים שטובים יותר בלהקשיב ויש כאלה (כמוני) שבעיקר אוהבים שישמעו אותם. בכלל בכל בית אבות אין הרבה מה לעשות ובעיקר נשאר לדבר על מה שהיה, מה שיש, ומה שיהיה. אנחנו מדברות הרבה על הנכדים והילדים ומה הם עושים היום ואיך בלימודים ובצבא ובעבודה, מי התגרש ומי התחתן ועוד כל מיני. הדבר הכי טוב זה שאנחנו ליד ירושלים שזו עיר גדולה ויש המון מופעי תרבות שאפשר לראות וגם אתרים שמותאמים לצרכים של אנשים מבוגרים. אני מאוד אוהבת את ללכת לכותל המערבי כי שם אני מרגישה הכי קרוב ליהדות שלי. בכל מקרה אני גם אוהבת לצאת מהדיור המוגן לראות הצגות ותזמורות שבאות לירושלים במיוחד מאירופה. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=777 http://www.elsf.net/entry.php?b=664 Mon, 22 Mar 2010 13:38:14 GMT שלום חברים זו שוב צפרירה ורציתי לדבר איתכם על חג פסח הממשמש ובא. הפסח הגיע ואיתו הוצאות וטרחה רבה, כל המשפחה והנכדים החמודים באים ובגילנו זה כבר קצת... שלום חברים זו שוב צפרירה ורציתי לדבר איתכם על חג פסח הממשמש ובא. הפסח הגיע ואיתו הוצאות וטרחה רבה, כל המשפחה והנכדים החמודים באים ובגילנו זה כבר קצת קשה. אמנם אני צעירה ברוחי אבל בלי עזרת הצוות של דיור מוגן לא הייתי מסתדרת בחג הזה. הצוות האדיב של הדיור המוגן בירושלים דואג גם להביא לי את המצרכים, גם לסדר וגם לנקות אחר כך. עזרה נוספת אני מקבלת מהמשפחה שמגיע לבקר אותי בדיור המוגן ולהתארח, ובעיקר ביתי הבכורה חגית. גם הנכדות דנה ורותם עוזרות לי מאוד אבל האחרים בעיקר באים לאכול והולכים- ממש חסרי התחשבות. הכי לא מתחשב זה הבן שלי צחי, הוא רק מגיע לבית דיור מוגן לאכול ואחרי חצי שעה בורח עם האישה והילדים. אני שואלת את עצמי בשביל מה לי לטרוח ככה, מה הוא כבר לא אוהב את אמא שלו יותר?! מה לא גידלתי אותו שהיה קטן... אז עכשיו שאני מבוגרת ויושבת בדיור המוגן אז אני כבר לא בן אדם?! אין לי רגשות?! ממש מעליב ופוגע. טוב... סליחה שערבתי אתכם לא התכוונתי לפגוע ברוח החג שלכם- בסך הכל מאוד נחמד ברחבי הדיור המוגן בחגים ואין לי באמת תלונות (עד כמה שקשה להאמין...). אבל באמת מה כבר רע... כל החברים שלי והצוות של דיור מוגן נמצאים תמיד בסביבה ובאים כל המשפחות של החברים אז תמיד יש משהו לעשות. אני באמת שמחה שהגעתי לדיור מוגן כי בטוח הייתי משתגעת בבית ומשגעת את כולם... ככה זה אני קצת היפראקטיבית אומרים.
אגב לפני החג כולנו יחד ניקינו את הדיור המוגן עם הצוות בכדי שלא יישאר אף גרגיר חמץ. זה היה מאוד נחמד כי האמת שלא ידעתי מה לעשות עד שמגיעים האורחים לבקר אותי בדיור המוגן. ההמתנה השאירה אותי במתח נוראי וזה קצת העסיק אותי וגם את האחרים שציפו לאורחים. בחג הזה עשינו השנה כמו בכל שנה את יוזמת האימוץ של חבר שאין לו משפחה שתבוא לבקר אותו בחג בדיור המוגן או מחוצה לו. אני אמצתי את יחיאל ושרה שהיא ניצולת שואה ואין לה משפחה. אצל יחיאל המשפחה לא בקשר כבר הרבה שנים אז הוא די בודד רוב השנה בדיור המוגן. אני כבר לא יכולה לחכות לערב החג... ואתם? ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=664 http://www.elsf.net/entry.php?b=654 Wed, 17 Mar 2010 12:58:06 GMT שלום לכולם זאת שוב צפרירה שלכם, והפעם רציתי לדבר איתכם על הקור המקפיא בימים האחרונים בירושלים במיוחד. ישבתי עם חווה ואסתר אתמול בלילה במרפסת בית... שלום לכולם זאת שוב צפרירה שלכם, והפעם רציתי לדבר איתכם על הקור המקפיא בימים האחרונים בירושלים במיוחד. ישבתי עם חווה ואסתר אתמול בלילה במרפסת בית האבות והיה ממש קפוא... זה ממש מוזר לי כי כמה ימם לפני זה ישבנו בחצר בית האבות והיה ממש חם. אני גם זוכרת שבתחילת השבוע עוד הסתובבתי במרכז ירושלים והיה כל כך חם שנאלצתי לסחוב עלי את המעיל שלקחתי. בעיקרון בתוך בתי אבות מודרניים לא תמצאו בעיות מסוג זה כי יש מערכות הסקה משכוללות, אבל כיוצאים מתחומי המבנה החיצוני של ה דיור המוגן אז עלולים ממש לקפוא.. כאילו אנחנו באנטרקטיקה ממש....
בכלל ירושלים בחורף זה ממש כמו אירופה.. קר מאוד, יבש ולפעמים אפילו יורד שלג. שנה השנה ירד לנו ברד ובית האבות היה כולו לבן- מזל שלא הסתובבתי בחוץ באותו יום אבל צביקי ושולה טיילו בירושלים ונתקעו באמצע הסופה- אחר כך שולה נהייתה חולה ופינו אותה למיון מחוץ לדיור המוגן. בגילנו להתקרר זה לא כמו אצל צעירים.. המערכות שלנו כבר לא מתפקדות ואפשר בקלות להסתבך עם המחלה. מזל שברחבי הא דיור המוגן אנחנו לא סובלים מכך אחרת יכל להיות ממש רע לכולנו. אני בכלל מעדיפה את הקיץ כי האוויר היבש בירושלים מאפשר לך גם לנשום בקלות וגם להסתובב בחוץ בבגדים פחות צנועים... ובלי עין רעה לכמה סבתות פה יש מה להראות....
האם קראתם את מה שסיפרתי על מסיבת הפורים שהייתה לנו בבית האבות לפני חודש בערך. איזה תחפושות היו שם, של אחות, רופא, בלונדינית, נמרה סקסית וגם נמרה לא ממש סקסית.... בכל מקרה היה ממש כייף בבית האבות בפורים- שווה יותר מכל מסיבה שהייתה בירושלים במקביל ומי שלא בא הפסיד. היה כיבוד מיוחד לגילנו (מעורבב בבלנדר), פירות ותה במגוון טעמים מהעולם- תמצאו לי עוד בית אבות שנותן לכם כזה מגוון. ושלא נדבר על האמנים שהגיע אלינו ל דיור מוגן, איזה יופי הם שרים, והיה גם להטוטן שעבד בקרקס הרוסי שלושים וחמש שנים. טוב בקיצור מי שעוד לא קרא אז שיקרא על מסיבת הפורים בבית האבות בירושלים, אני כבר צריכה ללכת לישון סיאסטה עוד מעט אז שיהיה לכולם שבוע טוב ונתראה בפעם הבאה. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=654 http://www.elsf.net/entry.php?b=640 Tue, 09 Mar 2010 15:37:41 GMT כשמגיעים לגיל מבוגר הגוף הוא כבר לא כמו בעבר... ואני לא מתכוונת כמובן לגיל 20 אלה אפילו לא כמו בגיל 50. הסידן בעצמות כבר שחוק, השרירים חלשים, וכל כאב... כשמגיעים לגיל מבוגר הגוף הוא כבר לא כמו בעבר... ואני לא מתכוונת כמובן לגיל 20 אלה אפילו לא כמו בגיל 50. הסידן בעצמות כבר שחוק, השרירים חלשים, וכל כאב או פציעה מורגשים היטב. לדאבוננו, זה הזמן לארוז את החפצים ולעבור למקום בו נטופל באופן ראוי- בית אבות כמובן (אלה מה חשבתם...). כן כן אני יודעת שאתם חושבים אני הולכת לכתוב על היתרונות הגדולים וכמה כייף בבית אבות בירושלים אבל האמת שדווקא רציתי לדבר על החשיבות של פעילות גופנית. כן, בבית אבות או דיור מוגן כפי שקוראים לזה רבים, ניתן להתאמן ולשמור על הבריאות תחת השגחה צמודה של הצוות המקומי. כשאנחנו הולכים להתאמן באיזה מכון כושר אף אחד לא יעזור לנו אם יכאב לנו אחר כך בבית... אצלנו, בדיור מוגן בירושלים דואגים לשמור עלינו גם אחרי שעות הפעילות ועוזרים לנו לשמור על הבריאות באופן מקצועי ומבוקר.
אני זוכרת שבזמני, כשהייתי צעירה לא הייתה מודעות לשמירה על בריאות ותזונה, אבל כיום כשאני מסתובבת בירושלים אני רואה מקומות שעוסקים בכך בכל פינה. כמו כן, גם בתי האבות השתנו פלאים וכיום הם מקומות נעימים לשהייה (ברובם) ואף משווקים במילים נעימות יותר כמו דיור מוגן, בית הורים, מגורים לאוכלוסייה המבוגרת, אחוזות ועוד.... אבל לא רק השמות השתנו אלה כל התנאים סביב בית האבות השתנו, הצוותים יותר מקצועיים, השירותים יותר מגוונים והאווירה הכללית יותר נעימה. הבעיה היא שלוקסוס כזה של דיור מוגן לא נגיש לכל אחד, ורק מי שבידו לשלם בהתאם יכול ליהנות מהיתרונות שלו. לצערי, קשישים רבים עדיין מגיעים לאותם בתי אבות מהדור הישן וליבי ליבי איתם. לא קל להיות קשיש בבית אבות מהדור הישן, הקירות האפורים, הצוות החובבני לרוב, וההמתנה למוות המיוחל... באמת שזה נורא. למרבה המזל אני מודה כל יום שבורכתי ויש לי את האפשרות לגור בדיור מוגן אקסקלוסיבי בירושלים, והלוואי שיום יבוא וכולנו נוכל לחיות את הגיל השלישי שלנו בתנאים כאלה.
שלכם צפרירה. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=640 http://www.elsf.net/entry.php?b=615 Sun, 28 Feb 2010 07:22:14 GMT היי חברים שלי, זאת שוב צפרירה.... מסיבת הפורים שלנו בבית האבות הייתה ממש גזעית השנה. היה ממש כייף, הביאו לנו המון אוכל והיה קונצרט... אף אחד לא ישן... היי חברים שלי, זאת שוב צפרירה.... מסיבת הפורים שלנו בבית האבות הייתה ממש גזעית השנה. היה ממש כייף, הביאו לנו המון אוכל והיה קונצרט... אף אחד לא ישן ב דיור המוגן בירושלים הלילה... ואני מספרת לכם... עוד לא הספקתי להירגע... היה ממש כיף!. אז מה היה לנו- הבנות של פרידה עשו לנו הפתעה ובאו אל בית האבות מוקדם, בסביבות חמש בערב וארגנו לנו את השולחנות, האולם והאוכל. אחרי זה הן קישטו את כל הדיור המוגן בבלונים וסרטים, כשכל האוכל היה דיאטטי (איכס.. אבל זה מה יש בגילנו). אני אמרתי לפרידה שיפה מאוד שהן באות לבית אבות בחג אבל מה אם שאר השנה? מה לא מגיע שיבקרו אותנו יותר כל השנה?!.
ולתחפושות- נינה הדהימה את כול בית האבות עם תחפושת נמרה סקסית (טוב עם גוף כמו שלה גם אני הייתי עושה ככה), כשבעלה יורם התחפש לחתול לא מושקע במיוחד. לדעתי אם לא מתחפשים עד הסוף עדיף כבר לא להתחפש בכלל. מנחם התחפש לפירט שזו תחפושת יפה אבל הבעיה שכבר 4 שנים הוא בא איתה לדיור המוגן כדי שנזכור שהוא היה עובד על ספינה 40 שנה.... אנט ופרידה לא התחפשו. לגבי אנט אני מבינה כי מצבה הרפואי לא מאפשר זאת ובכל זאת הביאו אותה לאולם בית האבות על כיסא הגלגלים שתשתתף בשמחתנו. פרידה פשוט ממורמרת כל הזמן ואם רע לה היא רוצה שלכל הבית אבות יהיה רע כמוה. לדעתי הגיע הזמן שהיא תפסיק עם זה או שלא צריך להזמין אותה יותר לאירועים של הדיור המוגן שלנו. בכל מקרה היה כיף כיף ואני התחפשתי לתחפושת הכי משוגעת בדיור המוגן שלנו- לאחות הסיעודית שלנו – ב רכה, וכולם צחקו והיה מצויין.
מקווה גם לכם היה כייף. שלכם צפרירה. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=615 http://www.elsf.net/entry.php?b=556 Tue, 26 Jan 2010 13:37:31 GMT *קשישים חסרי מנוח זה שם שהמצאנו לקבוצת המטיילים שלנו, חברי דיור מוגן בירושלים (http://www.nofgilo.co.il/)* והפעם רציתי לספר לכם על הטיול האחרון אליו... קשישים חסרי מנוח זה שם שהמצאנו לקבוצת המטיילים שלנו, חברי דיור מוגן בירושלים והפעם רציתי לספר לכם על הטיול האחרון אליו יצאנו. אחרי שבוע שלם שנשארנו בתוך בית האבות, מוגנים מהגשמים ומאיתני הטבע החורפיים שביקרו אותנו השבוע, יצאנו לטייל קצת. בגילנו לא תמיד יוצאים כולם, והפעם פרידה ויענקלה נשארו בדיור המוגן משום שמצבם הבריאותי לא אפשר את יצאתם. בעיר ירושלים ראינו אתרים עם היסטוריה עשירה, וכן ראינו כנסיות ומוקדי דת של דתות רבות שחיו בעיר וחיות בה עד היום.

לפני שיצאנו אל האוטובוסים כבר אפשר היה להרגיש איך האוויר הרבה יותר נעים מזה שנמצא בתוך בתי אבות. אמנם אני אוהבת את הדיור המוגן שלי אבל האוויר שם מחניק ואין כמו לצאת ביום שמש נעים לטיול באוויר ההררי והנעים של ירושלים. ממש למזלנו אלוהים החליט להתחשב בנו ונתן לנו קצת שמש בסוף השבוע , ומכיוון שהדיור המוגן שלנו נמצא ליד ירושלים היה זה רק טבעי שנלך לטייל בה. כידוע לכם אנחנו כבר די מבוגרים (לא אומרים זקנים), ונסיעות ארוכות מבית האבות וחזרה גורמים לחלקינו כאבים ובעיות בריאותיות נוספות. אבל אנחנו לא ניתן לפרט כזה או אחר לעצור את קשישים חסרי מנוח- כשעמי, המדריך שלנו בדיור המוגן הודיע לנו שיוצאים לטייל לא היססנו (חוץ מגילה פפרמן- היא תמיד עושה קונצים...).

הטיול בירושלים התחיל בכותל המערבי, משם המשכנו למנהרת הכותל בה ניתן לראות את הכותל בעומקו המקורי, ואת האבנים המקוריות מימי בית שני. את האבנים ניתן להבדיל מהאבנים שהגיעו בתקופות מאוחרות יותר בגודלן וגימור המוקפד שלהן. ישנן אבנים בכותל ששוקלות כמה טונות ואפילו יענקלה בימיו הטובים לא היה מסוגל להזיז אותם (היום הוא בקושי מזיז את עצמו). אחרי הכותל המשכנו כל קבוצת בית אבות ירושלים לטייל לכיוון כנסיית הקבר. הכנסייה היא המקום הקדוש ביותר לנוצרים בירושלים ובעולם כולו ככל הנראה, אך אני חייבת לציין שכבר ראיתי יפות יותר בחיי.

אחרי הביקור בירושלים יצאנו לאכול חומוס באבו גוש. נכון אתם חושבים שחבורת קשישים של בית אבות בטח לא יכולה לאכול בחומוסייה... ובכן האמת שאכלנו בעיקר חומוס.... הדרך חזרה הייתה קצת מפחידה כי נאלצנו לחזור לדיור המוגן דרך מקום לא ממש מוגן- מזרח ירושלים. תגידו מה שאתם רוצים, אבל כל מי שעבר במזרח ירושלים בחייו הרגיש את התחושות הללו, ועל אחת כמה וכמה תשושי נפש כמונו. החזרה לחדרים בבית האבות לוותה בסופו של דבר בסוג של הקלה.

אני יודעת שרבים מקשרים דיור מוגן עם קונוטציות שליליות, אבל כמו הרבה דימויים שיש לנו לגבי דברים בחיים, גם זה מתברר כלא מדויק. הבריאים שבנינו, כמוני למשל, דווקא נהנים ממה שלמתקני וצוות בית האבות יש להציע לנו, וגם מחוץ לדיור המוגן אנו זוכים להנחות משמעותיות. זקנה זה שלב בחיים שאפשר להעביר בצורה שונה מהדור של ההורים שלנו – רק צריך לבדוק טוב לאן הולכים מי האנשים שעובדים וגרים שם. טוב.. אני הולכת לישון... מקווה שנהניתם מסיפורי אלף לילה ולילה שלי על ירושלים... נתראה אחרי הטיול הבא. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=556 http://www.elsf.net/entry.php?b=544 Mon, 18 Jan 2010 13:27:43 GMT לפני כמה שנים גם אני עבדתי במה שנהוג לכנות "moving" בארה"ב או הובלות במקומותינו. אז נכון שמדובר בעבודה לא קלה, כי מעבר דירה כרוך אחרי הכל בהרבה כאבי גב, הרמת רהיטים כבדים, ספות פסנתרים ואלוהים יודע מה... אבל יש תמורה ויש חוויות. הנסיעות הארוכות לקראת ההובלה וגם במהלך ההובלות עצמן היא חוויה בפני עצמה. שעות רבות אתה נמצא עם כמה חברה במשאית, מעבירים צחוקים ואוכלים. בלילות, אנחנו תמיד חונים בחניוני דרך, ואף אורזים את החפצים שלנו ממוטל למוטל. הכיף בלחנות כל פעם במקום אחר משכיח הרבה פעמים את הסבל העתידי במהלך ההובלה עצמה.

כשמגיעים לדירה או למשרד שאמורים לפנות, דבר ראשון עושים הפסקת אוכל וקפה. אחרי האריזה והעמסת החפצים למשאית מקבלים לרוב טיפים יפים. פעם אחת אחרי שפינינו משרד די גדול, שהיה שייך לחברה גדולה (בלי שמות) כל אחד מאיתנו (והיינו איזה 20 איש לפחות), קיבל 200 דולר טיפ בנוסף למשכורת. אין ספק שכשמחשבים 10 הובלות בחודש זה מצטבר לסכום יפה.

דבר נחמד נוסף בהובלות בארה"ב זה שאתה מכיר אנשים ממדינות ושפות שונות. אני למשל למדתי הרבה מילים בספרדית ואף התרגלתי לשמוע ולהבין את השפה. במהלך האריזה וההובלה של הדירה או המשרד, יש הרבה רגעים של לחץ בעבודה ולפעמים פולטים מילים בספרדית. פעם אחת ממש ניתלה לי הרגל כשצעקו לי לזוז בספרדית שניה לפני שנפלה עלי ספה גדולה וכבדה. ובכלל , תמיד טוב לשפר שפה, אתה אף פעם לא יודע מתי תזדקק לה.

הובלות כשלעצמן הן לא להיט במילים עדינות. לארוז דירה שלמה, להרים ספות, ואפילו הובלות קטנות הן כאב ראש וגב אמיתי. הרבה פעמים שאלתי את עצמי למה אני צריך את הדברים האלה- מה אני לא יכול לעשות דברים קצת יותר משרדיים... אבל האמת אני בן אדם שקשה לו לשבת על התחת... אני חייב פעילות, וגם אם מדובר במשהו כמו אריזה או העמסה אני יכול לחיות עם זה- אחרי הכל זה גם חוסך לי ללכת לחדר כושר אחר כך...

בקיצור חברים, אם אין לכם בעיות עם עבודה פיזית- תלכו לעשות קצת הובלות... תחזרו גם עם חוויות וגם עם בוחטה יפה... בהצלחה. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=544 http://www.elsf.net/entry.php?b=534 Sun, 17 Jan 2010 14:12:37 GMT בית אבות (http://www.nofgilo.co.il/) זה כבר לא מה שהיה פעם, מקום אפרורי וגועלי, עם ריחות רעים מנורות פלורוסנט ותחושת מוות באוויר. כיום בתי אבות, או... בית אבות זה כבר לא מה שהיה פעם, מקום אפרורי וגועלי, עם ריחות רעים מנורות פלורוסנט ותחושת מוות באוויר. כיום בתי אבות, או דיור מוגן הינם שם קוד לבית נופש, כאשר ישנם מקומות כה מפוארים שאנשים רבים עוברים אליהם עוד לפני שהגיעו לגיל מבוגר דיו....

אם בעבר כל בית אבות העלה בדימיוניינו בית אבות סיעודי, בו קשישים בודדים מפוזרים בחדר ולצידם מטפלת המאכילה אותם דייסה גועלית כלשהי... הרי כיום, אותם כפרי נופש לגיל הזהב, כוללים מתקני נופש כגון בריכות, ספא, וחדרי כושר משוכללים איכותיים ונוחים עד מאוד. בבתי האבות הללו גם צוות רפואי צמוד, כשלצידו מכשירים רפואיים מתקדמים, ואנשי מקצוע מהשורה הראשונה. למעשה אי אפשר להאשים אנשים שעוברים מוקדם לבתי האבות הללו, שם הם גם נהנים מהשגחה צמודה, וגם מפעילות וחברה כל היום.

העניין החברתי הוא אחד הגורמים העיקריים אשר דוחפים אנשים מבוגרים או "קשישים עם רוח צעירה" להגיע לבתי האבות והדיור המוגן מוקדם מהצפוי הוא העניין החברתי. בגילם המתקדם רבים מהם נותרים לבדם ומחפשים בן/בת זוג חדשה בטווח הגילאים שלהם. ידוע שרבים הכירו ומצאו זוגיות חדשה ברחבי הדיור המוגן או לפחות חברים חדשים בעלי תחומי עניין דומים. אין ספר שבתי אבות מפוארים שמו לב לעניין הזה מבעוד מועד ודואגים למקד חלק גדול מהשיווק שלהם בפן החברתי וה"צעיר".

עניין נוסף הוא הקרבה לבני המשפחה. התנאים הטובים וההשגחה הצמודה בדיור המוגן לא מספיק עבור הקשישים החביבים. הרי מבוגרים רבים עברו לא מכבר לבתי האבות בשל תחושת בדידות וריחוק מבני משפחתם ולכן הדבר האחרון שהם רוצים זה לראות אותם עוד פחות ממה שראו לפני כן. בחירת מיקומו של בית האבות על פי מיקום גיאוגרפי הינו אלמנט חשוב בהחלטתם של אותם קשישים. לדוגמא- אדם שכל חייו ומשפחתו נמצאים באזור ירושלים לא יעבור לדיור מוגן בגליל, ולא משנה כמה ירוק ויפה שם. מצד שני מבוגרים המגיעים עם בני / בנות זוג יכולים דווקא להעדיף אופציה שכזו , בשל העלויות היותר נמוכות לרוב, וכן בשל העובדה שהם אינם מגיעים בגפם.

בקיצור חברים, קשישים just want to have fun! והם עושים... אני כבר מתחיל לעשות טבלת ייאוש עד שאני עובר לדיור מוגן בעצמי... ואם נתייחס שנייה ברצינות... האמת שהדיור המוגן הזה אינו נגיש לצערנו לכלום, ורק בעלי ממון יכולים להרשות לעצמם לרוב את התענוג. ובניינו, עדיף להיות צעיר... כי כמה כבר אפשר להנות מכל התענוגות האלו כשכל הזמן אתה סובל מפרקינסון, הפרשות , כאבים ומחלות נוספות... אבל מה שכן זה בטוח הרבה יותר נעים לעבור את זה בבתי האבות - תענוגות מאשר ממה שהיה פעם....

יופי סיימתי.. מישהו ראה איפה השארתי את השיניים שלי...?!?! ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=534 http://www.elsf.net/entry.php?b=508 Tue, 05 Jan 2010 06:12:37 GMT דיור מוגן (http://www.nofgilo.co.il/דיור-מוגן) הוא ה-טרנד בתחום המגורים לבני הגיל השלישי. מי לא זוכר את הפרסומות הידועות, עם רבקה מיכאלי, המפארת... דיור מוגן הוא ה-טרנד בתחום המגורים לבני הגיל השלישי. מי לא זוכר את הפרסומות הידועות, עם רבקה מיכאלי, המפארת ומהללת מבנה מגורים אקסקלוסיבי המיועדים לבני גיל הזהב. ואכן, המציאות אינה רחוקה מהפרסומת, ובייחוד כיוון שעד היום הייתה לנו תדמית שלילית של בית אבות כמקום אפור ונטול-חיים. אין דבר הרחוק מן המציאות. כיום קיימות מסגרות רבות לדיור מוגן איכותי, יוקרתי ונוח למבוגרים ולקשישים עצמאים (וכן גם לתשושים, לתשושי-נפש ולסיעודיים ברמות השונות).

המסגרות המודרניות של הדיור המוגן בישראל באות במגוון אפשרויות, צבעים וצורות. מספיק לעשות חיפוש קטן באינטרנט על מנת לגלות אחוזים בודדים מן ההיצע המונה עשרות ואף מאות בתי דיור מוגנים למבוגרים ולקשישים. לא פחות מכך יש גם חברות המספקות שירותי ייעוץ לגיל הזהב, בבחירת מסגרת הדיור המוגן המתאימה להם ביותר. היועצים יגיעו אליכם הביתה, יפרשו בפניכם את יתרונותיו של כל מקום ומקום - וכל מה שנשאר לעשות הוא להחליט.

אין ספק שבחלוף השנים, הביטוי "דיור מוגן" הפך להיות נעים יותר מ"בית אבות"; אפילו סקסי יותר. אנשים מעדיפים לשמוע על בתי דיור מוגן מאשר בתי אבות - מונח מעט ישן שאינו מייצג נכונה את האפשרויות הקיימות כיום במבני מגורים לגיל הזהב. ובכל זאת, מדובר אך ורק בשינוי המינוח - הדיור המוגן של היום אינו אלא בית האבות של פעם. אומנם מדובר בשינויים מרחיקי לכת מכל בחינה - ובעיקר מבחינת כמות השירותים וטיבם - אך עדיין, "דיור מוגן" נשמע יותר מפתה מאשר "בית אבות".

מי שבכל זאת אינו מעוניין להגיע לדיור מוגן, יוכל להסתפק בפתרונות הביתיים יותר - השגחה רפואית, מטפל סיעודי ועוד. כאן כבר מדובר במבוגרים ובקשישים הזקוקים לטיפול רפואי או סיעודי, בדרגות כאלה ואחרות של השגחה. לא כל מסגרות הדיור המוגנות מסוגלות לספק טיפול סיעודי לדייריהן; רק מקום עם מחלקה סיעודית, הפועלת ברישיון משרד הבריאות ובפיקוחו, יכול לסייע לדייריו מבחינה סיעודית. מחלקה סיעודית כוללת, מטבע הדברים, צוות מורחב של רופאים (ובמיוחד מומחים בתחומי הגריאטריה, הגרונטולוגיה, הפסיכו-גריאטריה ועוד), אחים ואחיות מוסמכים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק ומאמני כושר לבני גיל הזהב ועוד. כל המומחים במקום אחד, תחת קורת הגג של הדיור המוגן.

לפני שאתם בוחרים מסגרת דיור מוגנת מתאימה ליקיריכם, עליכם לוודא שהיא מציעה את השירותים המתאימים לו ולצרכיו. שנית - חשוב לוודא שהוא או היא מרגישים שם בבית; כדאי לבקר אותם לעתים תכופות, ועל הדרך לבדוק האם יצרו קשרים חברתיים עם דיירים נוספים במקום. הדבר רק יסייע לקליטתם המהירה והמוצלחת במסגרת הדיור המוגן שבחרתם. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=508 http://www.elsf.net/entry.php?b=507 Tue, 05 Jan 2010 06:08:44 GMT לביטוי בית אבות (http://www.nofgilo.co.il/) יש קונוטציה שלילית, בדרך כלל. כשאנו מדמיינים בתי אבות אנו רואים בעיני רוחנו חבורה של קשישים חסרי-אונים,... לביטוי בית אבות יש קונוטציה שלילית, בדרך כלל. כשאנו מדמיינים בתי אבות אנו רואים בעיני רוחנו חבורה של קשישים חסרי-אונים, ישובים בארוחת צהריים בבית חולים גריאטרי, וזוללים דייסה שנוזלת על פניהם בלי שליטה. גם כאשר מדובר בבית אבות סיעודי כזה או אחר, התמונה הזו בדרך כלל אינה מדויקת, אבל ברוב בתי האבות האחרים - הדברים מתנהלים אחרת מכפי שנהוג לחשוב (בעיקר בהשפעת עולם הקולנוע).

למזלנו ולמזלם של הקשישים - המציאות ברובה שונה בתכלית. מרבית המבוגרים והקשישים הנמצאים בבתי דיור מוגן, הם אנשים עצמאים (בצורה מלאה או חלקית), המנהלים חיי חברה עשירים ופוריים. בתי אבות פשוט מהווים מסגרת חברתית מגוונת, המאפשרת להם לשהות בחברת בני גילם וליהנות מהחיים בגיל השלישי. קשישים רבים בוחרים לעבור לבית אבות כאשר בן או בת הזוג הולכים לעולמם, והם אינם מעוניינים להישאר לבד או להפוך לנטל על ילדיהם ונכדיהם.

במקרים אחרים, הקשישים וילדיהם אינם רואים כל צורך להשתמש בשירותי הדיור המוגן. למשל - סבתא שלי איבדה את בעלה למחלת כבד קשה באמצע שנות ה-90, ומעולם לא חשבה לעבור לבית אבות. אומנם היא סובלת מכמה וכמה בעיות קשות וכרוניות, אך ילדיה לא היו מוכנים לשמוע על בית אבות ובמקום זאת הביאו לה מטפל סיעודי צמוד בביתה. כך היא יכולה להישאר בבית, בין כל הדברים הנוחים והמוכרים לה. לעומתה, קשישים אחרים עלולים לראות בשהותם בבית כנטל כבד; נטל שבית אבות או דיור מוגן יכולים לסייע בהסרתו.

כל בית אבות המכבד את עצמו מציע את כל שירותי המחיה הבסיסיים, ויותר: דירה מרווחת, שירותי ניקיון וכביסה, פעילויות חברתיות, ארוחות קבועות בתפריטים מותאמים למצבים הרפואיים השונים של הדיירים ועוד. כמו כן, כמעט בכל מסגרת של בית אבות ניתן למצוא לפחות איש מקצוע אחד בתחום הרפואה (אחות או רופא), ואף עובד סוציאלי, מדריכי כושר ועוד.

כל השירותים הללו ניתנים תחת קורת גג אחת, מקלים על הדיירים את חייהם ומאפשרים להם ליהנות אלה בחברת אלה. מה פלא, איפה, שאפילו בפרסומות מהשנים האחרונות אנו רואים שינוי לטובה בהצגתן של מסגרות דיור מוגן כמגורים במבנים יוקרתיים. אומנם אין זה אומר שכל קשיש ירוץ מרצונו לגור בבית האבות הקרוב למקום מגוריו, אך זה בהחלט שינוי בדפוסי החשיבה החברתיים שלנו כתרבות. לא עוד בתי אבות אפורים, נטולי חיים. מעתה אמור - דיור מוגן הוא כמו מועדון קשישים של 24 שעות ביממה.
]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=507 http://www.elsf.net/entry.php?b=435 Mon, 30 Nov 2009 13:10:43 GMT רגע לפני שאתם מעבירים את יקיריכם לבית אבות (http://www.nofgilo.co.il/), חשוב שתבדקו כמה דברים חשובים. לא כל מרכז דיור מוגן... רגע לפני שאתם מעבירים את יקיריכם לבית אבות, חשוב שתבדקו כמה דברים חשובים. לא כל מרכז דיור מוגן מסוגל לספק את הצרכים שלהם (ושלכם), וצריך לעשות סקר שוק ולבדוק כמה שיותר בתי אבות. אם מדובר בקשישים עצמאים, הרי שאין כל בעיה; בדרך כלל אין שום צורך להכניס אותם לבית אבות, אלא אם כן הדבר מגיע ביוזמתם או ביוזמת המשפחה מסביב. לעתים, קשישים רבים רוצים לעבור לדיור מוגן כיוון ששם ישהו בחברת בני גילם, עם פעילויות חברתיות מתאימות וגם השגחה רפואית בדרגות משתנות.

עבור קשישים תשושים ותשושי-נפש, יש לבחור בית אבות מתאים, המסוגל לספק להם את הטיפול הדרוש. אלצהיימר ופרקינסון הם דוגמאות למחלות המגדירות קשיש כתשוש-נפש - ועליו לקבל טיפול מתאים, בהתאם למחלתו ולצרכיו האינדיבידואליים. באשר לקשישים סיעודיים - הללו דורשים טיפול סיעודי צמוד, 24 שעות ביממה. בדרך כלל מדובר בקשישים שאינם עצמאים ואינם מסוגלים לבצע לבדם את מטלות היום-יום: להתלבש, להתרחץ, לאכול ועוד. קשישים סיעודיים יכולים לשהות בבית אבות סיעודי או במחלקה סיעודית קיימת במרכז דיור מוגן.

קשישים סיעודיים-מורכבים דורשים אף טיפול צמוד יותר, שכן הם סובלים ממחלות קשות יותר, הדורשות טיפול אינטנסיבי (סרטן, מחלות כליות ולב ועוד). במקרים כאלה יש לוודא שהמחלקה הסיעודית בבית האבות ערוכה לקבלת יקירכם, ומסוגלת לספק לו את הטיפול הצמוד הדרוש לו כל כך. אין להתפשר כאן משום בחינה, כי המדובר ברווחת יקירכם וביכולתו לתפקד כאחד האדם. צוות רפואי-סיעודי בבית אבות כולל, בדרך כלל, כמה רופאים מומחים וכן פסיכו-גריאטרים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק, אחים ואחיות מוסמכים ואף מומחה לדיאטות המוודא שהמזון מותאם לצורכי כל דייר ודיירת במקום.

כאשר מדובר בבית אבות סיעודי, או במחלקה סיעודית בבית דיור מוגן, יש לוודא שהמקום פועל באישור וברישיון משרד הבריאות. כמובן שחשוב לוודא זאת לגבי כל מוסד בריאותי אליו אתם ניגשים, אך כשמדובר בטיפול סיעודי לקשישים (וכן גם לצעירים הסובלים ממוגבלויות כלשהן) - רצוי לוודא כמה שיותר מוקדם מאשר להצטער מאוחר יותר. אומנם תחום הסיעוד אינו תחום פרוץ, אך יש לוודא שהעוסקים בו הם אנשי מקצוע מוסמכים מטעם הגורמים הרלוונטיים. כזהו הדין גם כאשר מדובר בחברת ייעוץ בלבד, המספקת שירותי סיעוד על ידי עובדים זרים ו/או איתור בתי אבות.

וכמובן, הדבר החשוב ביותר הוא לוודא שהמקום והשירות מתאימים ליקיריכם ולדרישותיהם. חשוב לוודא שהם מאושרים במקום החדש, שהם מצאו חברים ואינם חשים בודדים, מתוסכלים או מדוכאים. מטרתם של בתי אבות ושל מרכזי דיור מוגן היא לאפשר להם לחיות את יתרת חייהם ברווחה ובאושר. הדבר הכי חשוב הוא לעזור להם לבחור, ואם הם אינם מסוגלים - לבחור עבורם באהבה, כאילו בחרנו עבור עצמנו-אנו. כך נבטיח את שלומם ואת רווחתם. ]]> betavot http://www.elsf.net/entry.php?b=435