להכנס להריון

ההחלטה להכנס להריון היא לא פשוטה. אני כבר לא צעירה והגיל כמו שידוע לא תורם לפוריות של נשים, מה עוד, שככל שמחכים, כך יש סיכוי גדול יותר לסיבוכים של הריון ולידה הרבה אנשים אומרים לי שאני צריכה למהר כי אני כבר מעל שלושים, אבל אני מאוד מפחדת להיות אם חד הורית, ולגדל תינוק בלי אבא. נכון שנשים רבות בוחרות בזה, הרבה פעמים בלית ברירה, אבל עדיין זה מאוד מפחיד, ולדעתי נדרשים כוחות מיוחדים לעבור לבד תקופת הריון
כל הבדיקות שצריך לעבור, הלידה עצמה כמובן, האושר שאין ממש עם מי לחלוק אותו, והדבר העיקרי כמובן, גידול הילד. ללא אב.
אני יודעת שהחלון הזדמנויות הולך ומצטמצם, אבל אני חייבת גם להיות רציונלית. אני משתכרת שכר די נמוך, שמספיק לי כרווקה, אבל בוודאות אינו מספיק לגידול תינוקות. חוץ מזה אני אצטרך למצוא דירה חדשה, אולי לצאת מתל אביב. יש לי כל כך הרבה דאגות סביב הנושא הזה שאני בכלל לא יודעת איפה להתחיל להתמודד איתן אמא שלי אמרה לי לא להתמודד איתן, פשוט להכנס להריון, ולהתמודד צעד צעד, וכמובן שאני אקבל מהם את כל התמיכ הנדרשת גם נפשית, גם כלכלית וגם פיזית. היא אומרת לי משהו שהוא כנראה יותר חזק מהכל, ואני יודעת אותו - שאם אני לא אכנס להריון, ואעשה ילדים, אני אתחרט על כך מאוד בעתיד. זה ברור לי.
בחורות נשואות לא יודעות כמה טוב להן (מהבחינה הזאת של גידול תינוקות). הן יעברו את כל שלבי הכניסה להריון עם בעלן (מן הסתם) תוך אקט של אהבה, ולא עם מבחנה בבית חולים, אחר כך שהן ירצו גלידה עם מלפפון חמוץ בתקופת הריון, יהיה מי שיצא ויקנה להן. בנוסף, יהיה מי שיסיע אותן לבדיקות, יעסה להם את הרגליים שמתנפחות מבצקות, ילטף להן את הבטן, יעבור איתן את הלידה ויהיה שם לחלוק את הרגע הזה. זה הכי צובט לי, וזה עוד לפני שהתחלתי לגבי הכאב שיהיה לי על הילד שיגדל בלי אבא.... איזה עולם קשה.