יום שישי. 2.1.09

"מאמר טוב הוא כזה המתאר לקוראים את רגשותיהם שלהם, ולא את רגשותיו של הכותב."

-ארתור בריסביין

אני רוצה להגיע לשלב בחיים שלי , שאני אכתוב אל רגשות הכותב, שאנשים יבינו ויזדהו איתי על הרגשות.
אנשים לא מבינים אותי, חושבים שאני משהו אבל אני אחרת.
האדם שמכיר אותך הכי טוב זה אמך ואז אביך.
אבל גם קשה לדבר אם ההורים שלי, זה מביך. אתם מבינים. מה אני אגיד להם?!, אני אוהבת את הזה והזה, ההוא מעצבן אותי וכו'?, לחברות שלי הכל יותר קל בחיים, לי לוקח זמן להיפתח, לי לוקח זמן להפנים, לי לוקח זמן לשאול. להעיז לשאול.

היום לא עשיתי משהו מיוחד התכוונו לצאת לבאולינג, אבל אף אחד מהבנים לא יכל ולא רצינו לצאת רק הבנות אז וויתרנו.
אז מה שעשיתי כל היום זה לעזור לאבא שלי במדבח, הגיעו עלינו אורחים, לא שזה מעניין אותי. אולי אני אלך לישון אצל חברה היום. אין לי כוח להשאר בבית.

והינה משפט שגרם לי לחייך:

"התבונן בפרות וזכור שאפילו המדענים הדגולים ביותר לא הצליחו להפוך דשא לחלב"

-מייקל פאפין

עד כאן, אופיר.
שמקווה בשביל האנשם שבדרום, שהמלחמה תגמר מהר.