הריון זה חלק מהחיים שלי
על ידי
בתאריך 19/12/2012 שעה 15:55 (1231 צפיות)
למרות שאני חיה בישראל, ולמרות שהתרבות מאוד דוגלת בנישואים וילדים, לא תמיד היה לי ברור שאני רוצה להביא ילדים לעולם. לא רציתי לעשות את זה רק בגלל שכולם עושים את זה, ולא רציתי לעשות את זה רק בגלל שמצפים ממני. אומנם זה נכון שהתחתנתי עם גבר, אבל האמת היא, שכבר בשבוע הראשון לכך הצטערתי, וידעתי שמה שאני רוצה זה להתחתן עם אישה. הרבה זמן בזבזתי על החתונה הזו, על להבין את מה שקורה עלי ועל להיפרד ולמצוא בת זוג חדשה, כך שברור מדוע הריון לא היה הדבר הראשון שחשבתי לעשות. יחד עם זאת, מחשבה על הריון כאשר לצידי נמצאת אהבת חיי, בדמות אישה שמבוגרת ממני ב15 שנה, הייתה מחשבה מקסימה בעיני, ולכן זה מה שעשיתי כעבור לא הרבה זמן.
הריון במשפחה חד מינית
העולם שלנו הולך ונהיה הרבה יותר פתוח גם למשפחות חד מיניות, והתחלתי להרגיש את זה באמת כאשר ניסיתי להיכנס להריון. אומנם זה נכון שהתהליך לא היה פשוט, כי הייתי צריכה לעבור כל מיני טיפולים ובדיקות, אך בסופו של התהליך, הריון הפך להיות חלק מהחיים שלי. הדהימו אותי כל התחושות שהיו לי בזמן ההיריון, כי היו כל מיני רגעים שבהם בכלל שחכתי שאני בהריון, לעומת רגעים אחרים שבהם לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. מה שכן, היה נפלא לראות שבכל המקומות שבהם עשו לי בדיקות, ובכל העניינים של בירוקרטיה, נתנו לבת הזוג שלי להיכנס, ואף אחד לא הרים גבה על כך שמדובר על שתי נשים שאחת מהן בהריון.
הלידה של הבת שלנו
ביום שבו ילדתי את הבת הבכורה של בת זוגתי ושלי, הייתה התרגשות מאוד גדולה באוויר. על פי מחשבוני ההיריון, זה היה אמור לקרות בדיוק ביום שבו זה באמת קרה, כך שכבר מהבוקר שתינו היינו מאוד מתוחות. לא רצינו לצאת מהבית, כי חשבנו שאם ההיריון יפסיק כשנהיה ברחוב ונצטרך להגיע מהר לבית החולים, זה עלול להיות מפחיד ומלחיץ. אני חושבת שבשעה חמש אחרי הצהריים ירדו לי המים ובת הזוג שלי לקחה אותי לבית חולים בהיסטריה. האמת היא שאני לא זוכרת את הלידה הזו בתור טראומה גדולה לגוף או לנשמה, ואני רק זוכרת ששמחתי על כך שאני לא בהריון יותר, ושסוף סוף, אחרי כל מה שעברתי, גם אני הפכתי להיות אימא לילדה מקסימה שאני אוהבת יותר מהכול.