גורלו של מישנחלין

אתמול הלכתי ברחוב
והבית עפרוני
מישנחלין פעם היה בודהיסט
הוא לא ידע סבל מהו

לא היו לו רגשות כל שליליים
שנאה וכעס לא היו בלקסיקון שלו
הוא היה אדם מוסרי מאוד
שלא מרכיב משקפי שמש.

כיום הוא שמן מאוד
הוא אפילו לא רוצה להיות חטוב
הוא טוען שאם הספורט לא כתוב
אין כל טעם לעשן שולחן רטוב.

בעקבות השומן, מישנחלין הלך
הוא הלך והלך והלך
המשיך ללכת
ואז עצר.

הוא הבין שהוא רזה כמו מילון
ושעליו לכפר על חטאיו
לכן הוא החל לרקוד
עד שהוא התעלף.

הובילו אותו לתוך בית החולים
ושם הוא אמר משהו בלתי נסלח.
ארבעים שנה מאוחר יותר
הוא פרש לגמלאות.

"אם יש משהו עליו אני מתחרט,"
הוא אמר על ערש דווי,
"זה שהאמצע של שבוע הבא
אינו יכול לדבר!"
-----------------------------------------------------------------
לדעתי היה מוסרי מאוד אם זמנים יכלו לדבר ואז היינו יכולים להשתעשע יחדיו כי ליצורים חיים יש הרבה פחות מה לומר משיש לזמנים! הרי הזמנים מכילים את היצורים החיים וגם את כל מה שלא חי, אז הם יכולים לומר את כל מה שאותם יצורים יכלו לומר ואת כל מה ששאר הדברים רצו לומר אך לא יכלו!