מחלת סדר ונקיון

אימא שלי חולת ניקיון, ואולי בגלל זה יצאתי אחד כזה שלא אכפת לו מניקיון. אני לא מדבר על היגיינה אישית - כמו מקלחת וכו' - אלא על ניקיון הבית. כשהייתי קטן, מרבית המריבות בין ההורים שלי נסובו סביב עניין הניקיון. אימא שלי הייתה מתעצבנת על כך שרק היא המשרתת בבית, ואילו אבא שלי לא נוקף אצבע כדי לעזור לה. בפועל זה ממש לא היה נכון - אימא שלי פשוט הייתה חולת ניקיון, וגם כל עזרה שניתנה על ידי בני הבית לא הספיקה ולא עמדה בסטנדרטים. הרי ברגע ששומעים "אתה לא מקפל את הכביסה כמו שאני רוצה, אז עדיף שאני אקפל" - מבינים בדיוק עם מה מתמודדים פה. מזל שלא היינו צריכים לעשות גם פוליש לרצפה.

אני זוכר את "טקסי הניקיון" בבית, בכל יום שישי - איך אימא שלי הטילה טרור על כולם בדמות "אני אקבל התקפת לב", ואיך כולנו רצנו לעזור לה - למסכנה. אומנם אימא שלי לא ממוצא פולני, אבל כנראה שפולניות זה באמת בדם. אחרת איך אפשר להסביר איך היא סובבה את כולנו על האצבע הקטנה, בכתה וצרחה עד שכולנו נרתמנו להגיע לרמת הניקיון שהיא דורשת בבית. לא מספיק שהיא יצרה לעצמה מציאות אפורה שכזו, היא גם דרשה מאתנו לקחת חלק במציאות הזו. "בבית שלכם מצדי אל תנקו כלום", היא תמיד אמרה בהפגנתיות - ואכן, אני בהחלט כמעט לא מנקה כלום. אני לא חושב שאפשר להאשים את אימא שלי, אבל היא בהחלט הייתה הגורם הנסיבתי שיצר את מפלצת ה"אי-ניקיון" שגרה בתוכי.

ובמה מתבטא חוסר הרצון לנקות את הבית? אני משאיר כלים בכיור במשך שבועיים בלי לגעת בהם; אני מחכה עד שעל הרצפה עפים להם גלגלי מוך/לכלוך/שערות (כמו במערבון סוג ז'). מזל שאני אוהב להתקלח, כי אחרת המצב באמת היה ביש. אני מאוד אוהב את אימא שלי, שלא תטעו; אין כמוה אימא אוהבת בכל העולם כולו. אבל כשזה מגיע לניקיון היא מאבדת כל פרופורציה, ומוכנה לתקוף אפילו את הצאצאים - העיקר שיהיה פה נקי. אומנם בחלוף השנים, אחרי שכל הילדים כבר עזבו את הבית, אנחנו לא שומעים את התלונות; אבל אני יודע שלמרות שאימא שלי השתנתה - והיא כבר לא חולת ניקיון כמו שהייתה בעבר - גם בימינו אלה הבית צריך להיות ממורק בכל יום שישי.

אולי כל אובססיית הניקיון הזו שלה, היא תוצר של אימא שלה - סבתא שלי - שחינכה אותה לניקיון כפייתי. היא אפילו אמרה לה פעם שהמחזור זה דבר מלוכלך; כשגדלים עם כאלה אמירות ותחושות, כנראה שמשהו יצמח מהן - ובמקרה הזה: מחלת ניקיון. לפחות אני שמח על כך שכיום אימא שלי נרגעה עם האובססיה הזו, לעומת שנים עברו, שבהן הייתה ממש רותחת מזעם בגלל שהייתה צריכה לנקות, לעשות כלים וכביסה וכו'. היום נראה לי שהיא הבינה שאין טעם לכלות את שנותיה על דבר כל כך מטופש - וטוב שכך.