לקום בבוקר? לא בשבילי

בזמן האחרון אני בקושי מצליח להתעורר בבוקר לעבודה. זה פשוט לא בשבילי, לדפוק שעון נוכחות כל יום, להגיע בזמן ולעשות מה שאומרים לי מלמעלה. כנראה שאני אדם של עיסוק עצמאי; אולי אני אפתח עסק ביום מן הימים. לא נראה לי שאצליח להחזיק מעמד עם כל שעוני הנוכחות האלה בעבודה, שעוקבים אחרי כל צעד ושעל שלי. בקרת כניסה ופיקוח צמוד בעבודה - ממש לא בשבילי.

אלא שעם חלוף השנים הבנתי שזה כנראה לא ממש משנה. הרי גם אם אהיה עצמאי, בכל תחום שלא אבחר - עדיין יהיו אלו שיתנו לי "פקודות". גם עבודה כעצמאי (ולא כשכיר) תלויה בשביעות רצונם של הלקוחות. כל עבודה, בסופו של דבר, היא סחר-מכר בין שירות או מוצר ובין הלקוח העומד בקצה השני. גם כשאתה עצמאי ולא שכיר, אתה תלוי בדרישות הלקוח שמתפקד, בעצם, כמו בוס. אומנם לא צריך להעביר כרטיס בשעון הנוכחות, אבל צריך הרבה משמעת עצמית בשביל לתפעל עסק עצמאי - הרבה יותר מאשר משמעת הדרושה לעבודה כשכיר.

בסך הכול אני כן אדם שאוהב לעבוד, מעבר לעובדה שזה מביא משכורת (שמשמעה לחם על השולחן, תשלום חשבונות וכו`). העבודה מייצבת לי את סדר היום ועושה לי סדר בראש - אני יודע שאני עובד בשביל עצמי, ולא בשביל אף אחד אחר. אבל כנראה שלהיות שכיר זה לא בדיוק הדבר בשבילי; אני אסתדר הרבה יותר טוב אם אהיה עצמאי, ועדיף בתחום שאותו אוהב (עוד לא החלטתי מה, אבל זה כנראה יהיה בתחום של מערכות מתח נמוך).

אז נכון, לא כל אחד בנוי לעבודה - ולא כל אחד בנוי לעבודה כשכיר. האמת, יש לי חברים טובים שלא בנויים להיות עצמאיים בכלל; אם אין להם בוס שאומר להם מה צריך להיעשות, הם לא ממש ידעו איך לתפעל עסק בצורה עצמאית. הם אוהבים את הסדר ואת הפיקוח שיש בעבודה מסודרת כשכירים; שעון נוכחות בשבילם זה השעון המעורר בבוקר. אין שום בעיה - אם זה מה שהם אוהבים, לבריאות.

אני לא יכול יותר להסתדר עם המסגרת הנוקשה הזו של שמונה בבוקר עד חמש בערב. אני רוצה את האפשרות לפתוח את העסק שלי בצהריים ולסגור אותו בלילה, כשנוח לי. ככה, לפחות, אני אשלוט בעסק ואני אקבע מה הולך לאן ומתי. אין ספק - להיות עצמאי משמעו הרבה יותר חופש מאשר להיות שכיר (לפחות לדעתי). אולי אם אנסה להיות עצמאי במשך כמה חודשים, אבין שזה ממש לא בשבילי - ואחזור להיות שכיר שמעביר כרטיס עובד בשעוני נוכחות עד סוף חיי. אולי רק כך אלמד מה טוב לי ומה אני רוצה בחיים.