איפה ניקיון ואיפה אני

ניקיון זה לא בטבע שלי
איך שהתחיל היום ידעתי שאני צריך לנקות את הבית, ויהי מה. כבר עבר חודש מאז שניקיתי את הדירה בפעם האחרונה, ובינתיים התחילו להצטבר לי על הרצפה כל מיני גלגלי לכלוך ומוך. אומנם נכון שאני לא אוהב לנקות ואף פעם לא הזמנתי מנקה או שירות פוליש לרצפה, אבל לנקות את הבית פעם בחודש - זה מאסט. אחרי שאכלתי ארוחת בוקר פצחתי במסכת ניקיונות רבתי.

קודם כל התחלתי עם הכיור במטבח. הכלים שם הצטברו עד לגובה הברז, בערך, וכולם מטונפים מאוכל שהתקרש ונדבק. מחזה מרנין לכל הדעות. פתחתי בקבוק אקונומיקה וקרצפתי כל צלחת, כוס וסכו"ם עד שיכולתי לראות את ההשתקפות שלי. אחרי שהברקתי את הכלים, ניקיתי את הכיור השחור משחור ועברתי לשטוף את הרצפה. מכירים את זה שאתם לא שוטפים את הבית יותר מדי זמן, וכל הלכלוך והשערות מצברים לכדורים מתגלגלים בכל הבית? אז זהו, שהרוב לא מכירים; רק אנשים כמוני, שמשאירים את הבית מלוכלך במשך חודשים, מכירים את זה.

בכל אופן, התחלתי לנקות את הרצפה עם אקונומיקה וסמרטוט רצפה. הזזתי את הרהיטים והעפתי את השטיח הצידה (אחרי ששאבתי אותו, כמובן; גם עליו היו כבר תלתלי לכלוך מתפרצים ובלתי אפשריים). לנקות את הרצפה זה הדבר השנוא עלי ביותר; אפילו לפני הדחת הכלים בכיור. לנקות רצפה זה קשה, והייתי מעדיף לשלם למנקה שיבוא פעם בשבועיים ויבריק לי את הבית. אבל כשאין מספיק כסף בבנק, עושים הכול לבד. מבאס, אבל אין ברירה.

כשעוד גרתי אצל ההורים, עד אמצע שנות העשרים שלי, לא הייתי צריך לדאוג לניקיון הבית. אומנם הייתי עוזר עם הכלים בכיור (היה לנו מדיח, כמובן) ומוריד את הזבל לחדר האשפה, אבל אימא הייתה זו שדואגת לניקוי הבית מאלף ועד תו. אני מניח שברוב הבתים זה ככה - אימא או אבא מנקים, והילדים לא דואגים לדברים כאלה (כי הם ילדים). ידעתי שמרגע שאני עוזב את בית ההורים, אצטרך לדאוג לניקיון הדירה שלי בעצמי. אומנם פעם גרתי עם חבר טוב, והיינו מחלקים בינינו את עבודות הניקיון והבית, אבל עכשיו - כשאני גר לבד - אני רואה בדיוק מה אני. בטלן גמור ומוחלט.

אולי אתחיל לשקול שוב את נושא עוזרת הבית. מתחיל להימאס לי להילחם בלכלוך כל שני וחמישי, ובמיוחד כיוון שהלכלוך הוא זה שמנצח. כשלמדתי פיזיקה באוניברסיטה הסבירו לנו על החוק השני של התרמודינאמיקה - כל מערכת עצמאית בהכרח מגיעה ממצב של סדר למצב של אי סדר. אנחנו נלחמים בלכלוך כאילו שאנחנו יכולים נצח, אבל בעצם אין לנו ברירה. אחרת באמת נחיה בזוהמה.