דיור חם לקשיש

לביטוי בית אבות יש קונוטציה שלילית, בדרך כלל. כשאנו מדמיינים בתי אבות אנו רואים בעיני רוחנו חבורה של קשישים חסרי-אונים, ישובים בארוחת צהריים בבית חולים גריאטרי, וזוללים דייסה שנוזלת על פניהם בלי שליטה. גם כאשר מדובר בבית אבות סיעודי כזה או אחר, התמונה הזו בדרך כלל אינה מדויקת, אבל ברוב בתי האבות האחרים - הדברים מתנהלים אחרת מכפי שנהוג לחשוב (בעיקר בהשפעת עולם הקולנוע).

למזלנו ולמזלם של הקשישים - המציאות ברובה שונה בתכלית. מרבית המבוגרים והקשישים הנמצאים בבתי דיור מוגן, הם אנשים עצמאים (בצורה מלאה או חלקית), המנהלים חיי חברה עשירים ופוריים. בתי אבות פשוט מהווים מסגרת חברתית מגוונת, המאפשרת להם לשהות בחברת בני גילם וליהנות מהחיים בגיל השלישי. קשישים רבים בוחרים לעבור לבית אבות כאשר בן או בת הזוג הולכים לעולמם, והם אינם מעוניינים להישאר לבד או להפוך לנטל על ילדיהם ונכדיהם.

במקרים אחרים, הקשישים וילדיהם אינם רואים כל צורך להשתמש בשירותי הדיור המוגן. למשל - סבתא שלי איבדה את בעלה למחלת כבד קשה באמצע שנות ה-90, ומעולם לא חשבה לעבור לבית אבות. אומנם היא סובלת מכמה וכמה בעיות קשות וכרוניות, אך ילדיה לא היו מוכנים לשמוע על בית אבות ובמקום זאת הביאו לה מטפל סיעודי צמוד בביתה. כך היא יכולה להישאר בבית, בין כל הדברים הנוחים והמוכרים לה. לעומתה, קשישים אחרים עלולים לראות בשהותם בבית כנטל כבד; נטל שבית אבות או דיור מוגן יכולים לסייע בהסרתו.

כל בית אבות המכבד את עצמו מציע את כל שירותי המחיה הבסיסיים, ויותר: דירה מרווחת, שירותי ניקיון וכביסה, פעילויות חברתיות, ארוחות קבועות בתפריטים מותאמים למצבים הרפואיים השונים של הדיירים ועוד. כמו כן, כמעט בכל מסגרת של בית אבות ניתן למצוא לפחות איש מקצוע אחד בתחום הרפואה (אחות או רופא), ואף עובד סוציאלי, מדריכי כושר ועוד.

כל השירותים הללו ניתנים תחת קורת גג אחת, מקלים על הדיירים את חייהם ומאפשרים להם ליהנות אלה בחברת אלה. מה פלא, איפה, שאפילו בפרסומות מהשנים האחרונות אנו רואים שינוי לטובה בהצגתן של מסגרות דיור מוגן כמגורים במבנים יוקרתיים. אומנם אין זה אומר שכל קשיש ירוץ מרצונו לגור בבית האבות הקרוב למקום מגוריו, אך זה בהחלט שינוי בדפוסי החשיבה החברתיים שלנו כתרבות. לא עוד בתי אבות אפורים, נטולי חיים. מעתה אמור - דיור מוגן הוא כמו מועדון קשישים של 24 שעות ביממה.