אז.. הנה אחד~
[YOUTUBE]W3uphU3EVj8&fmt=18[/YOUTUBE]
וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק,
היית בטוח שהכל מתפרק.
וקנית לי תער חד עד כאב,
כי היית בטוח שפרחים אני שונאת.
הפסקת לשיר את שירי המולדת
קרעת את כל הבגדים היפים לעט ערב.
היית חסר ועכשיו שוב חוזר,
לא זה לא בשבילי,זה בטח לא לי.
וכתבת לי שיר כמו שאתה כותב,
אתה ערום ועזוב וחלש ו...
כתבת מילים כי שנים לא אמרת,
את מה שחשבת על עצמיך ועלי.
ומה
פרשתי מכל הניהולים שלי וחזרתי להיות שחרחר~
ובנוסף, פרישה טוטאלית מאלסף. זה הפוסט האחרון שלי פה.
להת' FX.. אופס, אלסף~! 3:
אללה~ חח
גם נראלי הפוסט הקצר ביותר שלי. XD
[YOUTUBE]RvSC4MXw2P8[/YOUTUBE]
http://www.youtube.com/watch?v=RvSC4MXw2P8
תתארו לכם עולם יפה
פחות עצוב ממה שהוא ככה
ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
ומעל גגות, הכוכבים
והזמן עובר בלי פחד
ואני הולך לפגוש אותה בגן העדן
תתארו לכם קצת אושר
כי הוא כל כך כל כך נדיר כאן
עיר מגניבה בתוך החושך ושנינו בשמיכה
והיא מלטפת
קיצר, הסיפור הוא שהיה היום יום זיכרון לחללי צה"ל מהקהילה שלנו בקריית יובל, בשיתוף כל תנועות הנוער בקריית יובל.
אז במסגרת הפעולות שלנו לחניכים, סידרנו את כל החדרים, ובמקרה ראיתי את המחברת מגמת ספרות של איציק חייט ז"ל, שלמד גם באותו תיכון שאני לומד בו היום [בויאר], היה היה מדריך בשבט שלנו, ובצבא הוא טבע במהלך צלילה כלשהי במסגרת התפקיד שלו בתחילת שנות ה-90'.
אז מצאתי את זה טיפה אירוני ומפתיע שבדף האחרון של המחברת, שבו הוא קישקש ורשם שטויות, הופיע השיר הזה: