Bla§t£r
מסע לפולין 2009| בת-ים - חשמונאים שז"ר מילטון
על ידי
בתאריך 04/03/2009 שעה 07:17 (2805 צפיות)
איזה מסע זה היה... אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי בחיים, ממליץ לכל אחד בחום גדול לצאת למסע לפולין, אתם לא תצטערו!
למרות הרגעים שהיו קשים, היו גם רגעים כייפים עם הרבה צחוקים שזאת גם דרך להתמודד עם המצב.
יוצאים אחרי המסע הזה אחרת, עם ראיה על החיים והערכה על מה שיש.
יוצאים עם הרבה ידע על השואה, על מה שעבר על היהודים.. רואים מה שלומדים בהיסטוריה מול העיניים וזה מוזר כזה...
"עלינו חזכור את הכל, לספר לאחרים ודבר לא לשכוח"
אז יצאנו לדרכנו לפנות בוקר, קמתי ב1 וחצי, ב2 יצאנו לשדה התעופה וברבע ל3 כבר היינו בשדה תעופה, להספיק לטיסה שהייתה ב6.
אחרי הרבה בדיקות מתישות, הגענו לדיוטיפרי שם רק הספקתי להמיר קצת כסף לזלוטי, המטבע של פולין.
עלינו לטיסה בהתרגשות והמראנו.. המראה מפחידה! היינו במזג אוויר גרוע, בתוך ענן בלי ראות והמטוס התחיל לרדת ולעלות.. לרדת ולעלות וכולם עם צעקות, האחרים נהנים - "רכבת בלונהפארק" הם אומרים.. בני זונות זה לא היה כיף!!
עברנו את זה והנחיתה כבר הייתה חלקה..
לקראת סוף הנחיתה כבר ראינו את פולין, מה ראינו? שלג! הכל מלא שלג! לא ראיתי כזה דבר בחיים..
כולנו משתגעים ומתים לצאת לשלג למלחמת כדורי שלג (שהיו הרבה בטיול הזה חחחח)
נחתנו.. נחתנו בוורשה, עיר מדהימה שאותה ביקרנו לקראת סוף הטיול.
מהר יצאנו החוצה והיה קר!!! נכנסו לאוטובוסים המחממים ונסענו ללודג' שם ביקרנו בכיכר הכבאים ובראצגאסט ונסענו לקראקוב שם ישנו.
בבוקר של היום השני קמנו ונסענו לביקור ברובע היהודי בקראקוב ובאיזור הגטו בבית מרקחת שהיום הוא מוזאון.
ראינו שרידים של חומה ואת מפעל שינדלר..
לאחר היום הזה חזרנו למלון ונרדמנו...
קמנו ליום מושלג, אמרתי כבר כמה כיף זה? ישבתי שחדר שלנו במלון והסתכלתי בחלון ויורד שלג.. היה נורא כיף, ישבתי וכתבתי ביומן המסע שלי .. אפילו כתבתי שיר קטנטן שהיה לי על הלב..
אחרי ארוחת בוקר נסענו לאושויץ שמבחנתי שם התחיל המסע...
עד היום הזה ביומיים האחרונים היה דיי נחמד וכיף, ואז הגיע הבום...המראות הקשים,הסיפורים המזעזעים,הדרגשים(איפה שיהודים ישנו), הנעלים.. שיער.. מזוודות, חפצים.. זה לא היה קל.
יש לי הרבה תמונות מזעזעות שאני לא רוצה להראות כי הם יותר מידי קשות ומזעזעות..
ביקרנו גם בבירקנאו ולמדנו איך היו החיים בשני מחנות הריכוז וההשמדה האלה.
ראינו... והזדעזענו עד כמה הנאצים היו רעים, לא היו אנושים... עשו ניסוים ביהודים, התעללו..
כל זאת הם עשו שהמשפחה שלהם גרה בסמוך למחנות הללו, מזעזע לא? לגדל שם ילדים כאילו שום דבר לא קרה.
זה העלה את השאלה גם איפה כל העולם.. למה העולם לא עזר לנו?
חזרנו למלון שם נפגשנו עם חסידת אומות העולם, פאולינה, אישה מדהימה שהצילה יהודים יחד עם משפחתה.
אם היו עוד אנשים כמוה, העולם היה נראה אחרת.. הוא היה הרבה יותר טוב.
קמנו ליום חדש.. ארזנו ועזבנו את המלון וביקרנו בטרנוב, ראינו איך חיו היהודים שם...
לאחר מכו נסענו ליער זביליטובסקה שהיה סמוך לעיר, לשם נשלחו יהודי טרנוב למותם בבורות.
ראינו הרבה קברי אחרים של יהודים... וגם של פולנים.
ראינו בור אחים של ילדים יהודים, 800 היה מספרם.
800 ילדים, שלא זכו לחיות את החיים שלהם.. איך הנאצים יכלו? איך?!
איפה הרגשות, איפה האנושיות שלהם! לירות בילדים תמימים שלא גרמו נזק לאף אחד!
בכינו, התרגשנו.. לא עיקלנו.. הרבה התפרקו ליד בור הילדים, כולם הסכימו שזה היה אחד המקומות הכי מרגשים...
חזרנו לאוטובוסים והתקדמו ללובלין, לביקור בישיבת חכמי לובלין.
למדנו שזה היה מקום של אנשים גאונים באמת, היהודים החכמים ביותר היו שם, וכולם הושמדו...
נשאלה השאלה, מה הפסדנו? איזה גאונים היו שם שהיו יכולים לתרום לאנושות כולה.. ליהדות..
איזה הפסד.. זה מעורר הרבה שאלות..
נסענו למלון חזק בלובלין, לא היה כ"כ טוב אבל רק לילה אחד לנו בו אז נוותר..
ביום החמישי נסענו למיאדניק, שם היינו כ5 שעות ובהחלט הרגשנו חזק את הקור.
עד היום סבלנו את הקור, אבל הפעם פשוט לא הרגשנו את הרגלים ואת הגוף, היה כ"כ קר!
זה מעלה את השאלה מה עבר על היהודים.. להם לא היה בגדים טרמיים, לא היה צעיפים, כובעים, כפפות, נעליים נוחות עם גרבים טרמיות... הם היו ערומים או במקרה הטוב עם פיסת בד..
הזדעזענו, שמענו הרבה סיפורים כואבים והתרגשנו.. היה לנו מדריך בשם איז'ו, שהוא מאוד ריגש אותנו...
הטון דיבור שלו, הוא פשוט סחף אותנו והתרגשנו איתו, הוא בא להדריך מהלב, בשביל שליחות, לא בשביל כסף...
הוא דיבר מהלב, בכה והתרגש וסחף אותנו לרגשות האלה.. מדריך שיש לו חלק גדול מאוד בהצלחת המסע הזה.
נסענו לורשה, קיבלו את השבת (היה מאוד מאוד יפה!) וחזרנו לחדרים (במלון בורשה שהיה מלון מדהים!) ..
אגב, ראינו את אריק זאבי ומלא ג'ודאיסטים.. היתה שם תחרות של ג'ודו והנבחרת הבוגרת הייתה שם, כולם היו שם במלון שאנחנו היינו..
שיחקנו טאקי עם הרבה צחוקים והלכנו לישון..
קמנו ליום השישי, איך הזמן טס לנו... הרגשנו כאילו רק אתמול נחתנו..
ביקרנו בורשה איפה שיש שרידי גטו, למדנו איך הילדים שימשו כאמצעי להעברת סחורות, איך עברו מהצד היהודי שבגטו לצד הפולני...
טיפסו על החומות או שעברו בתעלות ניקוז..
לילדים היה חלק נכבד בשואה, הם שימשו כאמצעי עזר למבוגרים. הרבה ילדים דאגו למשפחות שלהם.
זה נשמע מוזר לא? נחשפנו לסיפור שילד דואג לאביו, מלטף אותו ואומר לו שהכל יהיה בסדר, מביא לו אוכל ובגדים ולא עוזב אותו..
בחיים שלנו זה ברור שהאבא הוא הדואג, אבל כך זה היה המצב בשואה... אחד הסיפורים היותר מרגשים מבחנתי.
נסענו לטרבלינקה, שם הבית ספר שלנו עשה טקס מכובד...
טרבלינקה היה מחנה השמדה בלבד, הגיעו לשם יהודים ונאמר להם שהם הולכים "להתנקות" ולעבור חיטוי.. אבל כולכם יודעים שזה שקר.
הם הלכו למותם, לתאי הגזים ואז למשרפות. כך כל יום היו באים לשם יהודים ומתים, באים ומתים...
כ900 אלף יהודים נרצחו בטרבלינקה.
כיום אין שום שריד למחנה, הגרמנים השמידו הכל, לא רצו שיהיו הוכחות למעשים הנבזיים והנוראים שהם עשו.
הקימו שם בולי עץ שמדמות את פסי הרכבת, והרבה מאוד אבנים, שמסמלות את קבוצות היהודים שנרצחו...
הרבה מאוד עצים היו סביב , בכוונה כמובן, כי עצים מסמנים תחייה, התחדשות, צמיחה.. וזה מה שקרה לנו.
לאחר ביקור בבית הכנסת נוז'יק, נסענו חזרה למלון.. עברנו שיחת סיכום עם איז'ו ועפנו למיטות.
ביום השביעי והאחרון ביקנו בבית העלמין היהודי בורשה, בעיר העתיקה ובאנדרטת רפופורט.. נסענו לביתו של יאנוש קורצ'ק ששמו היה הנריק גולדשמידט...
עלינו על הטיסה בסביבות 12 ונחתנו ב4, פגשנו את ההורים..
כמה שהתגעגענו אליהם, במהלך המסע ראינו סרטי וידיאו של ההורים שאומרים כמה שהם מתגעגעים, ויום אחרי זה מכתבים מהם, וכולנו התרגשנו.. רצינו הבייתה למשפחה!
ובשדה התעופה בנתב"ג אחרי שלקחנו את התיקים ועברנו את המכס.. הדלתות נפתחות ובמקום שבו ממתינים אני רואה את ההורים שלי מנופפים לי ורצים אלי ואני אליהם חח הרבה חיבוקים ונשיקות..
זהו, הסתיים המסע.. אני לא אשכח אותו.
כמו שאמרתי, למדתי ממנו הרבה והמסר שלי אלכם כיוון שכולכם צעירים, לכו למסע הזה!
הרבה דברים לא סיפרתי פה כי אני יכול לדבר מהיום עד מחר.. על הכיף באוטובוסים, הליכות... על החום ותחושת הגאווה שעמדנו במאידנק או באושויץ עם דגל ישראל מונף בגאווה ויש עוד כל כך הרבה דברים..
אל תפספסו את זה, גם אם המחיר יקר (עלה לנו 6000 שקל) תעבדו אם צריך, אתם חייבים ללכת למסע הזה, חייבים!
קבלו קצת תמונות:
הכניסה לאושוויץ 1, השלט אומר: העבודה המשחררת..
אושויץ 1..
איז'ו המדריך ומאחוריו קבר הילדים =(
במאידנק..
אני באנדרטת רפופורט
מאכיל יונים...
ולסיום...
מי רוצה בירה בחינם?
סמן כנקרא
