MusicStyle
הבעיה הגדולה ביותר שלנו, שכנראה אף-פעם לא נצליח לפתור היא החיים.
על ידי
בתאריך 06/03/2009 שעה 23:48 (1956 צפיות)
לפעמים מגיעים רגעים בחיים שלך שאתה לא מבין למה אתה חיי, מה טוב בזה כל-כך.
אתה לא קולט, למה אתה צריך לחיות, ולא כמו שאתה רוצה, אלא כמו החברה שאליה אתה שייך.
אין מי שלא עבר רגעים אלה. רגעי משבר, במיוחד בגיל ההתבגרות.
אין רע ברגעים אלו, כאן אתה חושב על מי שאתה ועל מה שאתה. אתה לא מתווכח עם עצמך ומוריד את המסכה שלך, ואת כל התחפושת.
לא, זאת לא רמיזה לפורים הקרב ובא.
אתה ערום בפני עצמך, והאני האמיתי שלך מדבר. לא שום קוף מדבר, אתה.
הקוף המדבר הוא זה שבעצם שולט לך בחיים, אתה רוצה לגשת לאיזה ילדה יפה, והוא אומר לך: "ומה אם.." "אולי היא לא..".
הוא בעצם מה שהורס לך לפעמים עשרות ניסיונות שהיו יכולים להיגמר בטוב, או ברע.
כמו כל דבר אחר בחיים, הקוף המדבר יכול לעזור, ויכול להזיק, הכל תלוי בך.
לפעמים הוא מזהיר אותנו מפני סכנות, ולפעמים עוצר אותנו מלפני כניסה לגן-העדן הקטן שלנו.
הבעיה פה היא שהקוף המדבר שלכם, הוא אתם.
אתם בעצמכם שולטים במחשבות שלכם, האומנם?
החברה שאליה את שייך שולטת בך, במחשבות שלך ובהתנהגות שלך.
לפי החברה שלך אתה מתנהג.
עוד מילדותך וימיך הראשונים, אתה נשלט בידי אחרים.
החל מהיותך תינוק, כאשר אתה שומע אנשים שאומרים לך: "אל תעשה את זה!" "לא עושים דברים כאלה!" "תאכל את זה, זה בריא וטעים!"
באותם רגעים אתה נשלט על-ידי אחרים ומבין שבכדי להיות חלק מהחברה, אתה צריך להיות כמוה, להיות היא.
מדוע? למה כמעט אף-אדם לא יכול להיות הוא עצמו? מפני שאכפת לנו מאחרים.
פעם אחת בשנה, ובשינה, אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו, לא בפורים, ביום חופש, שלא תמיד מגיע, יום חופש מהעולם.
יום ללא משפחה, ללא חברים וללא כל חברה.
רק אתה בעצמך ולבדך, רבים כבר משתעממים אחרי 20 דקות, אך אחרים נהנים מכל רגע וממצים אותו עד הסוף.
רובכם בוודאי תשתגעו ללא מחשב וטלוויזיה, או ללא הפלאפון שלכם.
האם לא קימיים דברים אחרים שאיתם אפשר לנצל את שעות הפנאי? מה עם ספר טוב? משחק חברה? או משחק בינך לבין עצמך?
דברים אלו פחות ופחות מוערכים בעיני החברה, כיום ילדים בתחילת שנות העשרה כבר לא יוצאים החוצה לשחק.
ומי שרוצה לצאת, לא יכול. הוא יכול לשחק אך ורק עם ילדים הקטנים ממנו, מפני שחבריו נשארו בבית ולא יצאו בשום מחיר, אך מה אם מישהו יראה אותו? שוב פעם, הוא נשלט בידי החברה.
לא משנה מה נעשה, החברה היא מי שתשלוט בנו, תמיד.
לפעמים היא עוזרת לנו, בכך שהיא מלמדת את רובנו לא לרצוח ולא לגנוב, אך היא מלמדת אותנו גם דברים אחרים.
חברות רבות מלמדות את ילדיהם הקטנים להיות הגברים של הכפר(או כל ישבו אחר.) במקומות שמשמרים תרבות ישנה, בת מאות שנים, מכריחים אותם לעבור טקס חניכה.
במקום אחד הם צריכים לעשות קעקועים, במקום אחר הם צריכים לרצוח, ובמקום שלישי הם צריכים להיצלק בכל הגוף.
וכל זה, בשביל מה? בכדי להיות חלק מהחברה.
אצלנו בארץ גם קיים טקס חניכה, לבנים ישנה הברית וישנה העליה לתורה, אצל הבנות אין טקס רשמי, אך בכדי להתקבל בחברה הן "חיבות" גוף 'מפותח'.
אז כן, גם אני חיי לפי הנורמות של החברה, וגם אני צריך להישמע לכלליה, וגם אתם.
אנו קובעים את החברה שלנו, לפי "תווית המחיר", המקום שלא תמיד אליו אתה מרגיש שייך, אך הוא מקום "יותר טוב", "יותר מגניב".
לפעמים אנו מעדיפים ללכת לפי התווית שלנו, אם זה "פריק", "גיק", "פאקצה", "ספורטאי" או כל תווית אחרת.
אך מדוע אי אפשר לעשות שילוב? כמעט לכל חבורה יש משהו משותף. בין אם זה חוג או חיבה לכדורסל, ישנו מכנה משותף לכולם.
את התוויות החברה קובעת לנו, ואנו הולכים ככבשים אחרי רועה.
עד כה, הרושם שלי מהחברה הוא לא כה מלבב, מה עם שלכם?
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=622984
(הבלוג שלי.)
סמן כנקרא
