פשיטת רגל או הסדר נושים

הסדר מאפשר לחייב, שחובותיו עולים על סכום החוב הקבוע בסעיף לפנות בכל עת לבית המשפט עם הצעה להסדר עם נושיו לפיה ישולם לנושיו לפחות 30% מסך חובותיו. בפקודה נקבעו תנאים נוספים שעל ההצעה לעמוד בהם, ואולם כאשר הדבר אפשרי מהווה סעיף 19א' אלטרנטיבה שראוי לשקול אותה עובר לפניה להליכים של פשיטת רגל. במאמר זה נפרט את ההליכים שעל החייב לנקוט בהם ואת שיקולי בית המשפט, שעה שעומדת בפניו בקשה לאישור הסדר ע"פ סעיף 19 א'.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 19א לפקודה קובע כדלקמן:
"(א) חייב שחובותיו עולים על 32,979 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה - כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס.
(ב) לבקשה יצרף החייב - (1) את הצעת הפשרה או ההסדר, בצירוף תצהירו שאינו כול לשלם את כל חובותיו; (2) דין וחשבון כאמור בסעיף 17(א)(2) על חובותיו ורכושו בציון סיבת הגרעון;
(ג) בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה; בית המשפט רשאי להתנות את אישורו להצעה במתן ערובות לביצועה.
(ד) בית המשפט רשאי להטיל על הכונס הרשמי תפקידים שנקבעו בכל הנוגע לטיפול בהצעה לפי סעיף זה, ולהורות על כינוס אסיפות נושים לשם דיון בה.
(ה) הוראות סימן ג' בפרק זה, למעט הוראות סעיף 35(ז), יחולו על הצעה לפי סעיף זה בשינויים המחויבים."
הנה כי כן, וע"פ לשון החוק, על מנת שהצעת ההסדר תאושר יש להציע לנושים מינימום 30% מסך החובות ולזכות ברוב של 75% מערך החובות של הנושים הנוכחים והמצביעים באסיפת הנושים שתכונס. על פי סעיף 35(ו) לפקודה (המצוי בסימן ג') אישור וההסדר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט להשתכנע כי הצעת החוב סבירה וכי יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל, כמו כן בסמכותו של בית המשפט לקבוע ערובות לביצוע ההסדר.
סעיף 63 לפקודה קובע שורה ארוכה של מעשים ומחדלים שהחייב ביצע ואשר מונעים ממנו את הזכות לקבלת הפטר.
בהקשר להסדר הנושים ע"פ סעיף 19א' קובעת הפקודה כי בית המשפט רשאי לסרב לאשר את ההסדר אם הוכח כי החייב ביצע את המעשים ו/או המחדלים המנויים בסעיף 63 לפקודה לרבות שבמהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת רגל; שהחייב לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו; שהחייב קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו; שהחייב לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו; שהחייב גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של עניני עסקיו; שהחייב גרם לנושיו הוצאה מיותרת על ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק; שהחייב גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה; שתוך שלושת החדשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שהחייב לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה; שהחייב הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס; ושהחייב היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה.
ככלל ניתן להגדיר את כל התנאים שימנעו מחייב את אישור ההסדר כהגדרת רשימת מעשים ו/או מחדלים (כמובן שרשימה זו אינה סגורה) שאותם יראה בית המשפט כחוסר תום לב מצד החייב, אשר יכולים וימנעו ממנו את אישור ההסדר שהציע - גם אם תעמוד הצעתו של החייב בכל יתר התנאים בפקודה.