כשהיינו ילדים
על ידי
בתאריך 01/12/2009 שעה 07:41 (431 צפיות)
כשגרנו בצפון ההורים שלי שלחו אותי לגן ילדים בנהריה שמאוד אהבתי. הגננת שם הייתה תומכת ואוהבת, וכל הזמן הרעיפה עלינו חיבוקים. דבר כזה אי אפשר לשכוח, גם כשמגיעים לגיל בגרות. מעניין איפה היא, אותה גננת, שאת שמה – משום מה – אני לא זוכרת. חיפשתי אותה בגן הילדים ההוא בנהריה, אבל אמרו לי שהיא כבר לא עובדת שם שנים. אולי עברה לגן ילדים אחר? אולי יצאה לפנסיה? ניסיתי לחפש אותה עוד כמה פעמים לאחר מכן, אבל לא הצלחתי. כשאני חושבת על זה, היא בעצם הייתה אחד מזיכרונות הילדות הראשונים שלי.
כשסיימתי עם גן הילדים ההוא, עברתי לגן ילדים חדש במרכז הארץ (עברנו לרמת גן מאז אותם ימים). אימא הסבירה לי שעד עכשיו הייתי בגן טרום-חובה, ועכשיו אני עולה לגן חובה. את כבר ילדה גדולה, היא אמרה לי בגאווה – ובעצם ניסתה לשכנע אותי ללכת לגן בלי בלגאן. האמת שהייתי ילדה טובה בדרך כלל, והייתי הולכת לגן הילדים בלי הרבה בעיות. היו כמה פעמים, בהתחלה, שלא רציתי שאימא תעזוב אותי לבד – ובכיתי בכי תמרורים. עד היום אני זוכרת את זה, את אימא מתרחקת ואני נשארת לבד – מוקפת ילדים זרים שאני לא מכירה.
בגן הילדים היה גם צהרון, במיוחד לילדים שההורים שלהם עבדו עד שעות אחר הצהריים והערב. כשאימא התחילה עבודה חדשה במשרד עורכי דין, נשארתי בצהרון אחרי שעות הגן. לא ממש אהבתי את זה, אבל התרגלתי בסופו של דבר. רכשתי לי שם כמה חברים טובים שהגיעו איתי אפילו לכיתה אלף, אבל לא נשארנו חברים מאז ימי בית הספר היסודי. משום מה, משהו הפריד בינינו ולא שמרנו על קשר. בצהרון הייתה גם גננת מאוד לא נחמדה, בניגוד לגננות שהיו אתנו בשעות הבוקר. אחרי שהן הלכו הביתה, בצהריים בערך, נשארנו עם הגננת הפחות נחמדה. היא לא הייתה אישה רעה, אבל פשוט פחות חייכה אלינו ופחות הרעיפה אהבה.
זכור לי מקרה אחד שבחיים לא אשכח. כל הילדים בגן יצאו להפסקה, ואני ביניהם, וכנראה שדרכתי בטעות על קן נמלים שהיה ליד ארגז החול (כן, פעם היינו משחקים בארגזי חול). הייתי קטנה וצעירה מדי כדי להבין מה עשיתי, ובין רגע טיפסו עלי עשרות נמלים זועמות ועקצו אותי בכל הגוף. אני זוכרת איך עמדתי שם, משותקת מפחד, וצרחתי כמו משוגעת. למזלי, הגננת הנחמדה הייתה שם, ומייד רצה לעזרתי עם חיוך. היא הורידה מעלי את הנמלים והכניסה אותי, כולי בוכייה, לגן הילדים. שם נתנה לי מיץ פטל ועוגייה, ואני נרגעתי.
לעולם לא אשכח את טוב לבה של הגננת הזו. מדי פעם, כשהייתי עוברת ליד בית הוריי, הייתי רואה אותה בגן הילדים שבו הייתי לפני שנים כה רבות. איזה חיוך התפשט על פניי כשראיתי אותה. הרבה חוויות עברתי בתקופת גן הילדים, ובייחוד כיוון שהתחלתי את התקופה במעון, עברתי לגן טרום חובה ובסופו של דבר סיימתי בגן חובה – לפני כיתה אלף. נדמה לי שהייתי בשלושה גני ילדים בסך הכול – ולא אשכח אף אחד מהם.