זכוכית - מקלחונים

זכוכית

כמו זכוכית שקופה, מקלחונים חמים זורמים של מים רותחים יושבת ומתנקה ממה שעבר, כמו זכוכית מרגישה כה שקופה וריקה, מצד שני מחוסמת מכל מה שהיה, ושוב אותם מקלחונים חוזרים ובאים, ושוב אותו מצב לא נעים של אחרי לילה ללא משמעות, עוד זכוכית ריקה מלב חם...

זכוכית השקף שמראה לי שלא הייתי צריכה, מוצאת את עצמי שוב מתחממת במקלחונים, מנסה להחזיר עוד דברים, דברים שמפעם לפעם נעלמים, זכוכית זה לא משהו שיש לו הסברים, שקוף כמו שאני כרגע בנגיעות של מקלחונים שמנסים להחזיר קצת חום לחיים...

עוד ילדה שגדלה, עוד ילדה שכמו זכוכית שקופה, מרגישה חזקה, מחוסמת ובנויה, מבפנים ריקה כמו זכוכית שקופה, היכן החום והיכן ההבנה? אולי מראש לא הייתי צריכה? אך איך אפשר להתנגד לזאת המטרה? איך אפשר לומר לא לזאת הסיבה? כמו זכוכית שקופה הצד השני רואה אותה...

ואלי זה לא היה כה נורא? הרי חוזרים שוב ואותה סיבה ואותה מטרה, כמו זכוכית שקופה מחפשת לחזור למקלחונים חמים, אחרי מצבים ספק חמים ספק הורסים, השקיפות היא אולי לפני? ימה שגורם לאתר ולתקוף, זכוכית שקופה שרוצה לאהוב, ואולי אני רק רוצה לא להיות כמו זכוכית, אך תמיד במקלחונים הדברים עולים?

חשה זרה, חשה נבגדת, נבגדת מעצמה ולא מתפשרת, נותנת לרוץ, נותנת לאהוב וכמו זכוכית מקטרת בסוף, רוצה להיות, רוצה גם לברוח, אך תמיד הכול גלוי והכול פתוח, תמיד רואים בשקיפות כמו של זכוכית, אך תמיד רוצה להסתיר ולא להבליט.

שלום וכולם וברוכים הבאים לבלוג שלי, מאמר זה הקרוי זכוכית הוא המאמר הראשון שלי, אני בחורה בת 25 שחייה בצפון הארץ, מקומות רגועים ונוחים ששם הגבולות נשברים, מקומות ירוקים ויפים שסוחפים אותנו אל קצה הגבולות שלנו, את הכל כבר ניסיתי ורק דבר אחד נשאר – לכתוב.

זכוכית הוא מאמר שאני מנסה להוציא בו רגשות של מישהי אחרת, אצלנו בהשקט גורם לאנשים לפעמים לבדוק איכן הגבול שלהם, כדי לדעת היכן הוא הגבול צריך לעבור אותו, לא פעם קרה שעברו אותו נראה לי שזה קורה לכולנו, שהרי הקו האדום המדובר הוא משהו לא ידוע עד שחוצים אותו.

החיים שלי יחסית משעממים, לימודים, קצת עבודה ושאר היום שורצת במקלחונים, מיטה, ספרים וקצת גולשת ברשת, כל כך רציתי לכתוב ולא היה לי על מה, לבסוף הבנתי שאכתוב על אחרים, סיפורים שאנשים מספרים שכולם יושבים,אנסה להוציא ולהבין בכתיבה רגשות של אותם חברים שתמיד תמיד ישארו אצלי בחיים.

כמו שאתם רואים המאמר זכוכית מדבר על הרגשה של חברה שלי, אחרי שיחה ארוכה השבוע החלטתי כמובן ברשותה וללא להזכיר על מי מדובר את ההרגשה שלה ולנסות להוציא אותה לכאן, היה לי התלבטות קלה אם לקרוא לו זכוכית או מקלחונים אך לבסוף מה שיצא יצא.

לדעתי בלוג שידבר על דברים של אחרים יכול לתת זוויות רבות ומעניינות יותר מבלוג שמשדר אותו בן אדם עם קו מסוים, בלוג כזה יכול להיות מגוון יותר ומעניין יותר. אז התחלנו ונשא לראות האם זה יצליח.

אז נראה לי שכל מה שהייתי צריכה להגיד נכון לרגע זה כבר אמרתי, מקווה שאהבתם את המאמר זכוכית, למי שלא הבין הוא לא מדבר על מצב אחד בחיים הוא מדבר על הרבה מצבים שאותה בחורה תמיד מנסה לבדוק היכן הקו האדום שלה, היא מאותגרת ואז שהיא למקלחונים חוזרת (המקום שלה לחשוב קצת אחרי יום שעברה) היא מרגישה שלא הייתה צריכה.

אז להתראות בנתיים ונשתמע שוב בקרוב.