עבודה היא העבדות המודרנית

שעון נוכחות
אין צורך לספר שאני מעדיף לשרוץ על איזה אי בהוואי מאשר להתעורר כל בוקר לעבודה. אני מניח שרובנו היינו מעדיפים לעשות את זה, אבל כמו תמיד - למציאות יש מה להגיד בנושא. רובנו צריכים לעבוד לפרנסתנו כדי להביא אוכל לשולחן, וגם אלו ששוחים בכסף הם אותם אלו שלא יכולים להפסיק לעבוד בצורה כזו או אחרת. אומנם הם לא צריכים לדפוק שעון נוכחות כל בוקר, אבל הם בהחלט עובדים קשה (אחרת איך הרוויחו את כל הכסף שיש להם בבנק).

אני עובד בחברת שעוני נוכחות ומערכות בקרת כניסה כבר 10 שנים תמימות. אני אוהב את העבודה שלי ושמח שמצאתי מקום עבודה טוב ותומך; מקום עבודה שכיף להתעורר אליו בבוקר. ובכל זאת יש ימים שפשוט לא בא לי לקום בבוקר. זו הווריאציה של המבוגרים ל"עוד חמש דקות, אימא" של הילדים, שלא רוצים לקום בבוקר לבית הספר. "העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו" - זה אחד המשפטים השנואים עלי ביותר (ובייחוד החלק הראשון שלו). אם היה לי מספיק כסף בבנק כדי לא לעבוד, הייתי הולך לישון לפנות בוקר וקם כל יום בצהריים. בלי לדפוק כרטיס עובד בשעון הנוכחות; בלי לתת דין וחשבון איפה הייתי ומה עשיתי. אומנם אין באמת דבר כזה "חופשי", אבל יש דרגות של חופש. חוץ מזה, אני מניח שהרגשה של חופש היא עניין סובייקטיבי, יותר מאשר אובייקטיבי. זה כמו להיות מאושר - או שאתה מאושר, או שלא, בלי קשר למה יש או אין לך בחיים.

אז נכון שאני לא איש של עבודה במהותי, אבל כשאני עובד - אני עובד מכל הלב. אני נותן את הנשמה בעבודה, מתכנן שעוני נוכחות ומערכות בקרת כניסה מהטובים ביותר בתחום. בתור אחד שלא אוהב לעבוד, אני מתגאה מאוד בכמה מן המוצרים שיצאו תחת ידיי (כמו שעוני נוכחות ביומטריים - אלה שפועלים עם טביעת אצבע במקום עם כרטיס עובד). קרל מרקס אמר במאה ה-19 שעובדים בחברות גדולות מרגישים ניכור מן המוצרים או מן השירותים שהם מייצרים ונותנים, כי הם לא מיועדים לעצמם (כמו בימים עברו, בהם כל אחד עיבד את האדמה וחלב את הפרות עבורו ועבור משפחתו). יש בזה משהו, אבל זה לא מדויק.

מרקוזה, לעומת זאת, צדק הרבה יותר - העבדות המודרנית מתרחשת במקומות העבודה שלנו. המעסיק שלנו רוצה שיהיה לנו פריון עבודה גבוה יותר, ולכן מספק לנו כל מיני אמצעי נוחות וגורם לנו להרגיש בבית - כשבעצם אנחנו עדיין בעבודה. אם לקוח שלי, למשל, עשה הזמנה גדולה של מערכות נוכחות עובדים, הבוסים שלי לא יגידו לנו מפורשות להישאר עד שעות מאוחרות; אנחנו פשוט מצופים להישאר בעבודה כמה שיותר, כיוון שהעבודה נותנת לנו תנאים נוחים של בית - קפיטריה, חדר כושר ומה לא. כל אלו נועדו להסיח את דעתנו מהעובדה שאנחנו עבדים מרצון.

מה פלא שאני רוצה לברוח לאי בודד. אומנם אני לא סובל בעבודה (ואפילו להפך), אבל עבודה היא בהחלט לא בשבילי.