הצג גיליון RSS

דקל שחרור

פרק ב- דקל שחרור, שחרור מדיה

דרג פוסט זה
כך מונח לו המחשב, על שולחן צהבהב, נישא על שטיח אפור ומאובק, נמתח מצד לצד בתוך אקווריום זכוכית . רק מפלט אחד ממנו- מעלה, מפלט מתוח מסביב לתקרה. כורי עכביש, עשויים בקפידה, נארגים לאט . דקל שחרור
שחרור מדיה והוא, מחכה לטרף בציפייה דרוכה, מחכה לכסיל שיטעה להימשך אל קורי הכסף הנוצצים. עד שהפרפר מגיע, כנפיו הפרוסות מפרקות מעט את טירת העכביש, אך העכביש הזריז בונה מייד חומות, לוכד את פרפר הלילה שזה עתה התעורר אל מותו הקרב, ברצועות דביקות שמוצצות את כוחותיו. דקל שחרור
הפרפר מביט בעכביש, מתחנן אליו שיהרגו לפני שיפער את בטנו וינגוס במיעיו, אך העכביש מחייך בסיפוק, בהנאה, בתחינתו של השבוי .
שחרור מדיה הסרתי את מבטי מהעכביש, מסרב לדעת מה תהיה החלטתו של הצורר, שואל אותו האם כך שחטו הסורים את אבא?, אכלו את מיעיו בזמן שהוא מביט בהם ומבקש שישספו את גרונו, יירו בין רקותיו? ולבד שלא יראה את קרביו נפרדים מגופו?.. דקל שחרור
אף אחד לא זוכר בדיוק איך הוא מת סגן אזולאי, לא יודע מה היו מילותיו האחרונות. אולי רצה להגיד משהו לבנו הקטן, שזה עתה למד ללכת?, האם היה עוד פרפר שעומד חסר אונים מול עדר שוטף של עכבישים והוא מדבר בשפת הפרפרים, זועק לעדרי הפרפרים הנסים על נפשם, ואילו העכבישים הצרים עליו חושקים במטעמי ליבו וכבדו המתקתקים. דקל שחרור
שחרור מדיה מולי מהבהבת הנורית הירוקה, לא מפריע לה באוויר החנוק שבתוך האקוואריום, טוב לה כשחנוק, נושמת חמצן מאצבעותי שממאנות להקליד מילה, מקשיבות לעיני שרוצות, לא רוצות להביט למעלה, לדעת מה עלה בגורלו של הפרפר המותש. משתנק ומשתעל מענן עשן סיגריות שחולף על פני מתפלל שאותו ענן טיפס מעלה וחנק את העכביש האכזר.
"יושי, יושי?! , מה אתה עושה?" צעקה, "אנחנו סוגרים עמוד באחת בצהריים, יאאללה לעבודה". דקל שחרור
שחרור מדיה את שואלת מה אני עושה?, באמת מה אני עושה פה?, רציתי לצעוק חזרה לעבר העורכת שנכנסה .
עיתונאי, חייכתי, דווקא עיתונאי, כל כך הרבה פרטים אני יודע, אבל איך סיים הפרפר הזה את חייו אין לי אומץ להרים ראש ולדעת . דקל שחרור
מרגע כניסתה האקווריום מתמלא באנשים, שמתגודדים סביבה כאילו היתה שונית ענק ממנה ניזונים הדגים. הם טועמים ממנה ומעלים גרא, מגרגרים בפיהם את טעמה הערב של הג שחרור מדיה בורה, מחזירים לבטן ומקיאים שוב את דברה . דקל שחרור
חושבים שהם באוקיאנוס הפתוח, מרחפים מעל שונית ענק וכבודות עולם, כשבעצם הם כלואים בתוך אקווריום אפוף ירוקת, עטוף בקורי עכביש ורק את צואת מנהיגת הלהקה, מגנה עליהם מקורי העכביש, הם נוגסים, ותו לא. דקל שחרור
טוב לה, כל כך טוב לה למלכת הנמלים הזאת, העורכת המטופחת, היא מצמידה את נעלי העקב הבוהקות שלה ומקישה בהן, בוחנת אותנו, 'ילדי המערכת' בעיניים רעבות.
שחרור מדיה לא פעם חשתי את עיניה צורבות את עכוזי או שורטות את גבי, מבקשת לשאוב עוד פיסת חיים לתוך קוביית האנרגיה המתמוססת לאיטה בגיל העמידה .
ידיה ניגשות אל מתחת לחצאית הוורודה, היא מותחת את הגרביון ומנגבת מעט איפור מתחת לעיניים. בזווית העין היא מבחינה בי, מולה, אובד עצות מביט במחשב וקודח עמוק במוחי , מחפש חדשה שאינה קיימת. דקל שחרור
שחרור מדיה המצח המקווץ מסגיר אותי והיא שוב צווחת:"נו יושי, מה יהיה, תביא איזה משהו טוב, אה? מתוק?! ".
להצלה אני זוכה מיוכבד, שנכנסת כששובל ריחני מסתרך אחריה, היא חוצה את האקווריום, מאחוריה מתנפנפים סרטים אדומים וכחולים שקשורים לכובע קש פירחוני.
"מתאים לי?", פנתה לעברי, "רק שלושים שקל, בשוק המציאות בנחלת בנימין, אמרו לי, יוכי, את נראית ככה בת 28", דקל שחרור
"כן", גמגמתי, וחייכתי במבוכה "מה את מדברת הרבה פחות מ28 ",
שחרור מדיה היא הסמיקה, פתחה את המחשב והחלה בהקלדה רעשנית. דקל שחרור
מוטי, שליח העוגות של 'קולומבו' התחיל כהרגלו את מסע העוגות אצל יוכבד, כמו בכל יום הוא מגיש לה את הקרואסון והקפה, לא לפני שהוא מעניק לה הזדמנות להציץ במבחר.
היא מריחה את הקפה, ננסק בבציר עתיק, נושמת אותו, עוצמת את עינה ונותנת לחדותו הבלתי מתפשרת להתמוסס בדם ולעורר את גופה המזקין, כמו מסך עשן פנימי שמענן ומעבה את גופה. דקל שחרור
שחרור מדיה לרגע היא בטוחה שהקפה של מוטי הוא 'קפה אולה' מהסן הפריזאי ובשפתיה אני מבחין בלחישה עמומה, מתגלגלת על שפתותיה:"מ-ר-ס-י".
היא מחייכת בסיפוק לעצמה ומתנועעת בכיסא לקול השנסון הצרפתי המתנגן על הגדה. דקל שחרור
איש מאנשי המערכת לא מבחין בסיורה על הסן עם אהוב ישן, מימים עתיקים, היא מחבקת עצמה, מעבירה בי צמרמורת שעוטפת את ברכיי וכקוץ דוקרני מטפסת מעלה, עולה עם שחרור מדיה כל פסיעה לעברה של יוכבד, ימים שלא תשיב, ימים שאולי אני, עוד אוכל להשיב . דקל שחרור
ניתקתי מיוכבד מותיר אותה לבדה בטיולה, מביט בסיפוק בידיעה שכתבתי ושפורסמה על עמוד מרכזי ב'קולומבו'.
קראתי אותה אחורה וקדימה, שמאלה וימינה, אפילו קצת מהשוליים, בודק שלא הושמטה מילה, לא פוסח על פסיק, נקודה, שואב את ריח הדיו ומשתכר במיוחד משתי המילים שחרור מדיה האחרונות של הטקסט- : "יושי מרקש". דקל שחרור
"שוב אתה מתבשל במיץ של עצמך?!", זינקה יוכבד חזרה מהסאן הצרפתי .
"אתה לא מבין, אין שום סיכוי שיתנו למישהו עם שם כזה". היא קימטה את מיצחה השחום, "מה אתה חושב" היא המשיכה בתסכול,
שחרור מדיה "שאם לא היו קוראים לי אוחיון הייתי עוד בקולומבו המזורגג הזה, אני אומרת לך , אין לנו סיכוי במדינה הזאת". דקל שחרור
הגיע הזמן פעם אחת ולתמיד לענות לה, להשתיק את המירמור המתנשא של המסיירת הפאריסאית.
"את סתם מגזימה", לזה היא לא היתה מוכנה ובמיוחד לא מכתב שבקושי מלאו לו שנה בירכתי האקוואריום של קולומבו. פניה השחומות החלו להלבין ולהתקמט כמו מטלית רטובה, שחרור מדיה דומה היה כי עשן כחול מגיח מאפה והטיול על הסן היה כבר רחוק ממנה אלפי מילין. דקל שחרור
"על מה אתה מדבר, פספוס, אתה רק השתחררת מהצבא , מה אתה יודע על המדינה הזאת, רק בן 23 עם חלב על השפתיים, מה אתה יודע? , זאת פולניה הקטנה כאן מותק, זה מה שזה פה, זה פולניה הקטנה ".
שחרור מדיה העורכת שזיהתה את הסיכסוך התורן העומד להתפרץ מחרצובות לשונה של יוכבד התערבה מייד. דקל שחרור
"נו...די עם הקישקושים, יושי, מה עם הכתבה שלי, קדימה...", נשמתי פנימה והתרכזתי בתנועות השפתיים של מלכת האקווריום. לשווא, לא הצלחתי להקשיב להוראותיה, היבטתי בה ושיחזרתי את הצלילים שיצאו מהפה של יוכבד: "פולניה הקטנה", "פולניה הקטנה", משתדל שלא להגניב מבט מעלה לא לראות מה נותר מקרב העכבישים. דקל שחרור
פולניה הקטנה, גיחכתי לעצמי , אין דבר כזה בכלל , זה הכל בראש של יוכבד , העיתונאית המתוסכלת והמזדקנת, אני לא אמתין לגילה, אפרוס כנפיים ואעוף הרבה לפני ולא אתן לכורי עכביש להרקיב אותי בתוך בועת האקוואריום.
דקל שחרור
מהמערכת יצאתי הביתה. האביב כבר הספיק להפריח את הגינות שבצידי הכבישים, מעיר את העסקים מרבצם, מטיל כצל כבד את שרשרת החגים הקריבה. מהמסוק שחג זמזם קול שחרור מדיה מתקתק למכשיר הרדיו, מתריע על פקק שאני יושב באמצעו, ממתין ששיירות הקניינים, עמוסים במתנות, ישעטו קדימה בגל האדום אליו נקלעתי, שונא אותם על התרגשותם לקראת חגי האביב. דקל שחרור
בתחילה חשבתי על השדיים המדהימות שלה, ואחר כך על המתניים השמנמנות והרגליים ובלי משים הלך ונתרחב אוהל שצמח בלב המכנסיים.
שחרור מדיה כדי שעבת הבשר שישבה באוטו הסמוך, עמוס המתנות והקניות שדחפו את ראשה כמעט למכוניתי, לא תראה, הנחתחי את המרפק על המכנסיים והתחלתי לחשוב על העכביש והפרפר, ומה אני עושה ביום הזיכרון הקרוב, הולך ?., נשאר?,בורח מהארץ? מה שהותיר צימוק פחוס מאותו אוהל מפואר שנעלם . דקל שחרור
כמו בכל פתיחתו של אביב מתרגש ניגשתי למזכירה האלקטרונית, חושש מהמפגש השנתי עם השאלות והטרוניות הקבועות של שמרית .
החום, המתנות, הרמזורים, כמו שעון מדייק בעקשנות אובססיבית, היא אמורה לגעור בי בדיוק בתקופה הזאת כתרופה מקדימה לחיפויה המסור . דקל שחרור
שחרור מדיה שמרית, קצינה בצבא הגנה לישראל, שומרת להבות של מסורות מילטנטיות עתיקות, ממלאה אחר הציפיות של כולם וגם הפעם לא איכזבה את דאגותיי המתגברות:
"היי יושיי, אני מאוד מקווה שאתה לא מתכוון להבריז לנו ביום הזיכרון , אה?, תתקשר אני בבית". דקל שחרור
שחרור מדיה ניסתה שמרית להשמע חביבה ככל שיכלה כשבקולה נשמע בבירור התיסכול של אזכרת יום הכיפורים האחרונה בה נאלצה להסביר להיכן נעלמתי.
מעולם לא הזכירה, לא זעמה ולא הפנתה אצבע מאשימה, רק רצתה להיות בטוחה שהפעם לא תישאר בודדה במערכה. דקל שחרור
שחרור מדיה הטלפון שוב צלצל, "הלו, יושי , נו למה אתה לא מחזיר לי צלצול?", התלוננה "תראה כולם בהסטריה שלימה, ושואלים האם אדון יושי בכבודו ובעצמו מתכוון גם הפעם לעשות לנו שמח?".
"מי זה כולם?", התרסתי "אני בטוח שסבתא שלך לא שאלה אם אני בא, מיצידה…", היא מייד קטעה אותי דקל שחרור
שחרור מדיה "היא גם סבתא שלך ", אמרה בקורקטיות מתוחכמת שהפכה לנורמה קבועה ביחסיה עם הסביבה מאז סיימה את קורס הקצינות.
קולה התעבה, העמיק, אפילו חברה יפתח, סגן במדור שלה נראה מפוחד לפעמים מקולה ההולך ומחמיר. דקל שחרור
"עזבי אותך מזה", ניסיתי לחמוק , "יהיה בסדר, מה קורה בצבא?",
שחרור מדיה אבל שמרית, שתמיד הביטה בעיני הירוקות התמוססה וויותרה במקומות ששאר בני המשפחה לא סלחו, הפכה את עורה "תפסיק למכור לי שטויות, זה שאתה גדול ממני , לא אומר שתתחמק לי עכשיו. שכחת שאני קצינה?, סמל אדון יושי אזולאי" אמרה באיום מחוייך ומרוכך, קוראת תיגר על אחיה הבכור, מגובה בארון המתכתי החדש ובעוד שניים על כתפיו של יפתח. דקל שחרור
"אמרתי לך שלא תקראי לי ככה אף פעם, מרקש, מרקש! , לא אזולאי, עבדתי קשה בשביל זה, גברת", הגבתי בזעם עצור, משתדל לשכוח את יום הזיכרון בשנה שעברה, שהעלה את חמתי. דקל שחרור

. דקל שחרור
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות



סרטים לצפייה ישירה · משחקי דפדפן · משחקים להורדה · האבקות · פורום קידום אתרים · משחקים · אחסון אתרים