הצג גיליון RSS

amita

זכרונות-ילדות של פעם

דרג פוסט זה
על ידי בתאריך 18/11/2009 שעה 14:08 (436 צפיות)
זיכרונות ילדות מהגן ועד היום
אני חושב שזיכרון הילדות הראשון שלי קשור , לא בגן ילדים, אלא במעון-יום שבו הייתי לראשונה בחיי. המעון הזה קדם לכל גני הילדים האחרים שבהם הייתי - אפילו עוד לפני גן טרום-חובה וגן חובה. אחד הזיכרונות הברורים ביותר שלי מהמעון הזה, הוא אימא שלי מביאה אותי לשם בבוקר - ואני כולי דמעות ובכי על כך שעוזבים אותי לבד. הגננת ניגשת אלי בחיוך רחב, לוקחת אותי בידה ואימא מתרחקת החוצה.

ככה זה גני ילדים - כמו כל דבר בחיים, גם אליהם צריך להתרגל. אבל אם חשבתם שהתרגלתי לגנים, טעיתם קשות. לא רק שלא התרגלתי, אלא המצב אף החמיר. כשהגעתי לגן טרום חובה וחובה שוב עשיתי בעיות כל בוקר; שוב בכי תמרורים ו"אימא, לא רוצה". אני בטוח שעליתי להורים שלי בהרבה עצבים במהלך השנים הללו, כי פעם הם איימו לשלוח אותי לגן ילדים בנהריה אם לא אהיה ילד טוב.

עוד נושא שהציק לי, כבר בשלב גן חובה, היה המשקפיים שלי. הראייה שלי הייתה גרועה כבר מלידה, מסתבר, והייתי צריך לרכיב משקפיים מגיל צעיר מאוד (5 או 6 שנים). אני זוכר שיום אחד סבא שלי לקח אותי לגן הילדים, עם משקפיים חדשים שקנה לי, ואני לא רציתי לענוד אותן בשום פנים ואופן. פחדתי שכל הילדים יצחקו עלי בגן, כי יש לי משקפיים. בסופו של דבר התרציתי, כי נדמה לי שסבא הבטיח לי מתנה בסוף היום. ככה זה עם ילדים - צריך לקנות אותם ביוקר.

אחרי שהסתיימו שלבי גן הילדים בחיי, עברתי לבית הספר היסודי - לכיתה א`. גם שם, כמובן, עשיתי בעיות לאימא ואבא, כי לא רציתי ללכת לבית הספר. רציתי להישאר בבית כי לא הרגשתי נוח בכיתה, עם עוד מלא ילדים אחרים שאני לא מכיר. זה הפחיד אותי פחד-מוות, ולקח לי כמה חודשים טובים להתרגל לכיתה א` ולבית הספר בכלל.

לאורך כל תקופת בית הספר היסודי הייתי תלמיד מעולה, ובסיום בית הספר היסודי קיבלתי תעודה עם ממוצע של יותר מ-90. איך שמחתי להביא את התעודה הזו הביתה, לאימא ולאבא, אבל מה שלא ידעתי הוא שבתיכון יהיה לי יותר קשה. כשהגעתי לתיכון, שוב התחילו כל הבעיות החברתיות שלי; שוב הרגשתי לא נעים ונוח בחברת אנשים אחרים - כי כל חיי הייתי רגיל לשבת בבית, תחת כנפי ההורים. בתיכון הציונים שלי ירדו פלאים, ועד היום חסרות לי כמה בגרויות שהחלטתי פשוט לא לעשות.

גם אחרי שנגמרו ימי התיכון ועברתי בעל-כורחי לצבא, הבעיות לא תמו - ושוב החריפו. עשיתי הרבה צרות להורים שלי בתקופת הצבא, כי לא יכולתי לסבול את המסגרת הנוקשה הזו. פעמיים שקלתי לשחרר את עצמי על סעיפים נפשיים, אבל בסוף הבנתי שעדיף לסיים את השירות הצבאי - אחרת זה עלול לחזור אלי כמו בומרנג.

לא להאמין, אבל הצלחתי לסיים את השירות הצבאי - ורק לאחר מכן התחלתי באמת לחיות ולעשות את כל הדברים שלא עשיתי בגיל ההתבגרות. מרבית חיי כילד וכנער עברו בשקט כמעט מוחלט, מגן הילדים ועד סיום הצבא. רק אחרי שהשתחררתי - התחלתי לחיות.
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות



סרטים לצפייה ישירה · משחקי דפדפן · משחקים להורדה · האבקות · פורום קידום אתרים · משחקים · אחסון אתרים