ילקוטים כמוצר אופנתי

ילקוטים בשנות החמישים היוו עוד פריט נוחות בעל מראה אחיד, שכל קשר בינו ובין אופנה היה מקרי בהחלט. כל התלמידים בבית הספר – עשירים ועניים כאחד – נשאו על גבם סוג אחד בלבד של ילקוטים: תיק גב חום בעל ידית נשיאה וחגורה ארוכה להנחה על הכתף עם שני סוגרי מתכת ומראה אקורדיון בחלוקה לתאים.


מהפיכת ילקוטים בשנות השישים

ילקוטים סטנדרטיים הפכו בשנות השישים של המאה העשרים לעוד מוצר תמים, ששימש אות למרד במוסכמות. לפתע החלו לצוץ ילקוטים צבעוניים בצורות שונות – רצוי ללא צורה מוגדרת. לפיכך, ילקוטים הפכו למוצר, שהשתתף במהפכה החברתית ואף בזו הצרכנית, שהתרחשה במקביל לה. צרכנים החלו לרכוש ילקוטים ללא תאים, ילקוטים קטנים ואף תיקי ערב בצורת ילקוטים, ששימשו בעיקר כמוצר עיצובי – ופחות כמוצר בתפקידו המסורתי. צרכנים בכל הגילאים מעדיפים תיקים בעלי שתי רצועות, סגירה באמצעות מנעולי מתכת וחלוקה לתאים, כך שגם אם בפועל הם מתכוונים לרכוש תיקי ערב מהודרים וקטנים, תיקי מסמכים סמכותיים, תיקי בית ספר מג'ינס או תיקים מקושקשים לסטודנט, הם מוצאים את עצמם בסיומה של הקניה עם... ילקוטים.

ילקוטים – מגדול עד קטן

לסיכום, יש להדגיש את המהפך העיצובי והפונקציונלי, שעברו ילקוטים מסורתיים לא רק כמוצר אלא ממש כמראה חברתית, שמשקפת את השינויים שעברו בששת העשורים האחרונים. ילקוטים משמשים תלמידי בית ספר ונשים צעירות, חיילים וסטודנטים. הם עברו שינוי בייעוד ועדיין משמשים כל אחד מאתנו – ובהחלט לא רק בתקופת לימודים זו או אחרת.