פעילות גופנית בגילנו

כשמגיעים לגיל מבוגר הגוף הוא כבר לא כמו בעבר... ואני לא מתכוונת כמובן לגיל 20 אלה אפילו לא כמו בגיל 50. הסידן בעצמות כבר שחוק, השרירים חלשים, וכל כאב או פציעה מורגשים היטב. לדאבוננו, זה הזמן לארוז את החפצים ולעבור למקום בו נטופל באופן ראוי- בית אבות כמובן (אלה מה חשבתם...). כן כן אני יודעת שאתם חושבים אני הולכת לכתוב על היתרונות הגדולים וכמה כייף בבית אבות בירושלים אבל האמת שדווקא רציתי לדבר על החשיבות של פעילות גופנית. כן, בבית אבות או דיור מוגן כפי שקוראים לזה רבים, ניתן להתאמן ולשמור על הבריאות תחת השגחה צמודה של הצוות המקומי. כשאנחנו הולכים להתאמן באיזה מכון כושר אף אחד לא יעזור לנו אם יכאב לנו אחר כך בבית... אצלנו, בדיור מוגן בירושלים דואגים לשמור עלינו גם אחרי שעות הפעילות ועוזרים לנו לשמור על הבריאות באופן מקצועי ומבוקר.
אני זוכרת שבזמני, כשהייתי צעירה לא הייתה מודעות לשמירה על בריאות ותזונה, אבל כיום כשאני מסתובבת בירושלים אני רואה מקומות שעוסקים בכך בכל פינה. כמו כן, גם בתי האבות השתנו פלאים וכיום הם מקומות נעימים לשהייה (ברובם) ואף משווקים במילים נעימות יותר כמו דיור מוגן, בית הורים, מגורים לאוכלוסייה המבוגרת, אחוזות ועוד.... אבל לא רק השמות השתנו אלה כל התנאים סביב בית האבות השתנו, הצוותים יותר מקצועיים, השירותים יותר מגוונים והאווירה הכללית יותר נעימה. הבעיה היא שלוקסוס כזה של דיור מוגן לא נגיש לכל אחד, ורק מי שבידו לשלם בהתאם יכול ליהנות מהיתרונות שלו. לצערי, קשישים רבים עדיין מגיעים לאותם בתי אבות מהדור הישן וליבי ליבי איתם. לא קל להיות קשיש בבית אבות מהדור הישן, הקירות האפורים, הצוות החובבני לרוב, וההמתנה למוות המיוחל... באמת שזה נורא. למרבה המזל אני מודה כל יום שבורכתי ויש לי את האפשרות לגור בדיור מוגן אקסקלוסיבי בירושלים, והלוואי שיום יבוא וכולנו נוכל לחיות את הגיל השלישי שלנו בתנאים כאלה.
שלכם צפרירה.