ניקיון אצל סבתא
על ידי
בתאריך 05/09/2010 שעה 13:24 (716 צפיות)
סבתא שלי היתה חולת ניקיון, זה הדבר העיקרי שאני זוכרת אצלה. היא נפטרה שהייתי בערך בת עשר, ואני זוכרת ממנה ממש מעט, אבל נושא הניקיון הוא בלתי נשכח. אני והאחים שלי היינו ילדי רפש, במובן הטוב של המילה. אהבנו להשתולל, לשחק בחוץ, ולא פחדנו להתלכלך, דבר שהוריד לסבתא שלי שנה מהחיים בכל ביקור שלנו בתל אביב.
היינו באים בערך אחת לחודש, מהקיבוץ בצפון אל העיר הגדולה, לדירה בקומה השלישית של סבא וסבתא. לפני היציאה לדרך אמא הייתה דואגת לניקיון מופתי. מקלחת, ניקוי הסנדלים (שהיו בשימוש רק כשנסענו לתל אביב), ניקיון של האוזניים, הברשת השיער. ממש ילדים לתפארת.
כבר בדרך היינו בדרך כלל מתלכלכים מהגלידה שקנינו בדרך בבית חרות במיס לוסי, גלידה אמריקאית! זה היה המקום היחיד בארץ שידענו שהתענוג הזה קיים. כל מי שמכיר יודע כמה פוטנציאל נזק יש בגלידה הזו בשל היותה רכה מאוד ונוזלית יחסית, וגם משום שתמיד עולה על גדותיה מעבר לגביע הופל הקטן והרך. כמובן שבדרך לסבתא ניסינו גם אנחנו לשמור על ניקיון הבגדים, דבר שלא צלח בדרך כלל.
היינו מגיעים אל סבא וסבתא במצב טוב יחסית, וסבתא אפילו חיבקה, אבל עד מהרה המצב התדרדר. מהרגע שהיינו מגיעים הגבר הראשון והיחיד שרצינו היה ללכת לים. בתל אביב היו הפעמים היחידות שבילינו בים, ולא יכולנו לחכות. סבתא הייתה כמובן נחרדת רק מהמחשבה על שעות הניקיון שיעברו עליה כשנחזור.
היינו חוזרים מהים עמוסי חול ומתחילים להתרוצץ בכל הבית, אני חושבת שלא פספסנו חדר אחד. סבתא ביאושה ניסתה לרוץ אחרינו ולהכניס אותנו לאמבטיה, אבל אחרי הסיבוב שעשינו היה צורך בניקיון יסודי כולל החלפת הסדינים עליהם קפצנו.
אחרי יום שהיינו בבית היא הייתה נרגעת ומבינה שעדיף לה לנשום עמוק ופשוט לחכות שנלך ואז לעשות ניקיון יסודי בכל הבית. אני חושבת שהמחשבה שהניקיון ישמר חודש תמים עודדה אותה ונתנה לה כוחות וסבלנות לחכות עד שנעזוב.
אני משערת שיכלנו להתחשב קצת יותר, אבל היינו ילדים ולא היו לנו כוונות רעות. אין ספק שבימים שלא היו שירותי ניקיון זמינים כל כך כמו היום, וכל אחד היה דואג לניקיון של ביתו, אנשים הקפידו הרבה יותר על ניקיון מתוך ידיעה שהם יאלצו לנקות את הלכלוך... אצל אמא שלי היום אחרי שאני מביאה את הילדים לכמה ימים, בדרך כלל היא מתקשרת לחברת שירותי ניקיון ובכך סוגרת את הסיפור.