החורף בדרך...

סוף סוף זה קרה, אוגוסט נגמר. בתור תל אביבית לא האמנתי שהוא יגמר הפעם. בחיי. יולי היה חודש סביר יחסית שגרם לי לרגע לשכוח כמה נורא הוא הקיץ בתל אביב, הלחות וחוסר היכולת לברוח מכל זה. ואז באוגוסט זה פתאום קרה, כאילו עונות השנה עובדות לפי לוח שנה כמו שלנו, איך שהתחלף החודש התחיל חום בלתי נסבל עם אחוזי לחות שלא זכור שהיו פה כבר שנים. היה פשוט קיץ גיהינום.
בדרך כלל אני נפרדת מהקיץ עם קצת עצב, סה"כ אין כמו הקיץ, ים בריכה, שמש, אנשים שמחים, עור חשוף. אבל השנה אני כל שמחה שהוא נגמר, הוא היה באמת בלתי נסבל.
וסוף סוף התחיל להתקרר בערב, וכבר לא צריך מזגן כל היום, ואפשר להסתובב בחוץ בלי לנזול. תענוג. אז עכשיו יש דילמה חדשה, לגבי חימום הדירה שלנו. המזגן שלנו למזלנו הגדול עובד על קירור, אבל על חימום הוא לא עובד כבר שנתיים בערך. זו דירה שכורה אז אנחנו לא טורחים לקנות חדש, ובעל הבית כמובן לא מוכן להחליף אותו. אז מבין אופציות החימום בקיימים זה משאיר אותנו עם תנור גז בעצם. הרי לא נשים קמינים בבית לא שלנו, כנ"ל לגבי מערכות הסקה או חימום תת רצפתי. אז מבין אמצעי החימום הקיימים עבור אנשים שלא גרים בבית משלהם האופציות די מצומצמות – זה או מזגן או תנור גז. כיוון שאנחנו לא רוצים להשקיע כסף רב בדירה הזו, כנראה שנסתפק בתנורים כאמצעי חימום. אני מעדיפה אותם על פני מזגנים, כי הם לא מייבשים את העור, אבל הבעיה איתם זה שהם לא מספיק חזקים כדי לחמם את הבית כולו, אלא יוצרים חימום יותר מקומי, וזה הופך את הכל לקשה יותר. קשה לצאת מהמיטה בבוקר, קשה לצאת משמיכה וללכת למטבח בערב, ובכלל די מבאס להסתובב ברחבי הדירה.