קשישים חסרי מנוחה – הטיול האחרון בירושלים

קשישים חסרי מנוח זה שם שהמצאנו לקבוצת המטיילים שלנו, חברי דיור מוגן בירושלים והפעם רציתי לספר לכם על הטיול האחרון אליו יצאנו. אחרי שבוע שלם שנשארנו בתוך בית האבות, מוגנים מהגשמים ומאיתני הטבע החורפיים שביקרו אותנו השבוע, יצאנו לטייל קצת. בגילנו לא תמיד יוצאים כולם, והפעם פרידה ויענקלה נשארו בדיור המוגן משום שמצבם הבריאותי לא אפשר את יצאתם. בעיר ירושלים ראינו אתרים עם היסטוריה עשירה, וכן ראינו כנסיות ומוקדי דת של דתות רבות שחיו בעיר וחיות בה עד היום.

לפני שיצאנו אל האוטובוסים כבר אפשר היה להרגיש איך האוויר הרבה יותר נעים מזה שנמצא בתוך בתי אבות. אמנם אני אוהבת את הדיור המוגן שלי אבל האוויר שם מחניק ואין כמו לצאת ביום שמש נעים לטיול באוויר ההררי והנעים של ירושלים. ממש למזלנו אלוהים החליט להתחשב בנו ונתן לנו קצת שמש בסוף השבוע , ומכיוון שהדיור המוגן שלנו נמצא ליד ירושלים היה זה רק טבעי שנלך לטייל בה. כידוע לכם אנחנו כבר די מבוגרים (לא אומרים זקנים), ונסיעות ארוכות מבית האבות וחזרה גורמים לחלקינו כאבים ובעיות בריאותיות נוספות. אבל אנחנו לא ניתן לפרט כזה או אחר לעצור את קשישים חסרי מנוח- כשעמי, המדריך שלנו בדיור המוגן הודיע לנו שיוצאים לטייל לא היססנו (חוץ מגילה פפרמן- היא תמיד עושה קונצים...).

הטיול בירושלים התחיל בכותל המערבי, משם המשכנו למנהרת הכותל בה ניתן לראות את הכותל בעומקו המקורי, ואת האבנים המקוריות מימי בית שני. את האבנים ניתן להבדיל מהאבנים שהגיעו בתקופות מאוחרות יותר בגודלן וגימור המוקפד שלהן. ישנן אבנים בכותל ששוקלות כמה טונות ואפילו יענקלה בימיו הטובים לא היה מסוגל להזיז אותם (היום הוא בקושי מזיז את עצמו). אחרי הכותל המשכנו כל קבוצת בית אבות ירושלים לטייל לכיוון כנסיית הקבר. הכנסייה היא המקום הקדוש ביותר לנוצרים בירושלים ובעולם כולו ככל הנראה, אך אני חייבת לציין שכבר ראיתי יפות יותר בחיי.

אחרי הביקור בירושלים יצאנו לאכול חומוס באבו גוש. נכון אתם חושבים שחבורת קשישים של בית אבות בטח לא יכולה לאכול בחומוסייה... ובכן האמת שאכלנו בעיקר חומוס.... הדרך חזרה הייתה קצת מפחידה כי נאלצנו לחזור לדיור המוגן דרך מקום לא ממש מוגן- מזרח ירושלים. תגידו מה שאתם רוצים, אבל כל מי שעבר במזרח ירושלים בחייו הרגיש את התחושות הללו, ועל אחת כמה וכמה תשושי נפש כמונו. החזרה לחדרים בבית האבות לוותה בסופו של דבר בסוג של הקלה.

אני יודעת שרבים מקשרים דיור מוגן עם קונוטציות שליליות, אבל כמו הרבה דימויים שיש לנו לגבי דברים בחיים, גם זה מתברר כלא מדויק. הבריאים שבנינו, כמוני למשל, דווקא נהנים ממה שלמתקני וצוות בית האבות יש להציע לנו, וגם מחוץ לדיור המוגן אנו זוכים להנחות משמעותיות. זקנה זה שלב בחיים שאפשר להעביר בצורה שונה מהדור של ההורים שלנו – רק צריך לבדוק טוב לאן הולכים מי האנשים שעובדים וגרים שם. טוב.. אני הולכת לישון... מקווה שנהניתם מסיפורי אלף לילה ולילה שלי על ירושלים... נתראה אחרי הטיול הבא.