פעם קיבוצניקית...

הי לכולם,
אומרים שקיבוצניקיות הן בנות אמיצות, ששום ג'וק לא ישבור אותם. ובכן, אני יכולה להעיד על עצמי שהסטיגמה הזו ממש לא נכונה. נולדתי וגדלתי בקיבוץ ועודני גרה פה, ועדיין, כל ג'וק ולטאה זה סימפוזיון שלם, עם צווחות עד לב השמים. אני נוהגת לעשות הדברה בדירה שלי פעמים בשנה, וזה למרות שאין שום צורך לעשות את זה. אני פשוט לא מסוגלת לסבול את הדברים הזוחלים הללו בתוך הבית שלי.
לפני כשבוע הסיוט הכי גדול שלי התממש. ראיתי בבית זנב של חיה כלשהי ומייד יצאתי החוצה והתקשרתי לחברת הדברות הקבועה שלי. הם אמרו לי שזו בטח לטאה קטנה שפוחדת ממני יותר ממה שאני פוחדת ממנה. התעקשתי שאני לא מוכנה להיכנס לבית ושאני חייבת הדברה. נציגת השירות של חברת הדברות ניסתה להרגיע אותי במשך רבע שעה, אך הצלחתי לשכנע אותה לשלוח אלי הדברה אחרי שאמרתי שאני מוכנה לוותר על האחריות שהם נתנו לי ולשלם שוב, רק שיגיעו כבר!
כעבור שעתיים וחצי הגיע סוף כל סוף המדביר. הוא נכנס לבית שלי ועיניו חשכו. הוא הורה לי להתרחק מהבית. כעבור עוד שעה הוא חזר ואמר לי שמה שהיה לי בבית זה לא לטאה קטנה אלא... נחש! ולא סתם נחש, אלא גם אחד ארסי.
כל פעם שומעים את הסיפורים הנוראיים האלו על אדם שיוצא לחצר של הבית שלו ומקבל הכשת נחש מה שמוביל למותו. אני נחרדת רק מלחשוב מה היה יכול לקרות לולא הייתי מוותרת לפקידת השירות של חברת הדברות. טלפון של חברת הדברה זה משהו שחייב להיות זמין לכל אחד ואחד בפלאפון. אם אתם גרים בקומת קרקע או בבית פרטי, אל תשחקו עם הדברים הללו, זה עלול להיגמר רע. אל תראו לעולם איזה גיבורים אתם ואל תחסכו כסף. דברים שנראים תמימים לגמרי, יכולים להתגלות כנחש ארסי.